ברגע זה בא לי לבלוע את כל כדורי ההרגעה שנשארו לי אחרי שחבר שלי לקח לי אותם כי הנטיות שלי להרס עצמי בשילוב של 30 כדורים לא יגמרו טוב, לשתות ביחד עם זה גולדסטאר וללכת לישון.

וזין על ה50 תרגילים שיש לי במתמטיקה ליום ראשון ועל המבחן ביום שני ועל הצילומים שדפקו לי את הסילבסטר.

אני רוצה למות.

זה הכל.

אפ ודאון אפ ודאון אפ ודאון.

חכם לקחת פריזמה, אדוויל, וודקה חמוציות וכדור הרגעה.

טוב נו הייתי מסטולה לגמריי (איך אני בחיים בכלל?)

כל הימים שלי סובבים סביב כדורים, בתי וקופות חולים למינהם ובא לי להקיא כבר.

בא לי להקיא את הכל, את כל האיברים הפנימיים שלי ואת המוח המעוות שלי ואת המבנה עצמות המעצבן שלי ולהשאיר את העור המטונף שלי מרוקן לגמריי.

בא לי להקיא עד שלא ישאר ממני כלום.

בא לי להקיא כל כך הרבה שאני אקיא את העור שלי מתוך הפה שלי.

ומה קורה כשגם כשאני על פריזמה בא לי למות?

ומה קורה כשגם כשאני מצליחה בלימודים אני מרגישה כמו כישלון?

ומה קורה כשגם שאני במשקל של 48.9 אני מרגישה שמנה?

ומה קורה כשגם כשחבר שלי מתחרפן כשאני מסתממת מכדורי הרגעה אני עדיין חושבת שהוא לא באמת אוהב אותי?

מה קורה אז?