העננים התעופפו להם,
נותרו רק מעטים במספר.
השמש נגלית בעושר אורה,
מלטפת בחומה.
השמיים כשינו צבעם,
בהירים יותר, כחולים יותר.
העננים כצוירו ברגע שטות ילדותי,
רכים ומתעופפים לאיטם.
ואולי זו רק אני.
אבל טוב יותר.
הירח מחייך אליי,
והכוכבים קורצים לי,
יוצאים במחול,
מזמרים.
תקווה נראית באופק,
קשת בענן.
יהיה טוב,
יש עוד זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
