זוהי התשובה כנראה למה שעובר עליי, אני מקווה שזוהי התשובה- אחרת.. מה היא?
עכשיו עשיתי מקלחת, ואני תמיד מגיעה להבנות בזמן המקלחת.
היום הבנתי שמה שעובר עליי הוא בכלל לא נורמלי, וזה בכלל לא קשור לגיל ההתבגרות ושינויי המצברוח וההורמונים והבולשיט הזה.
יש לי תקופות מסוימות שאני פשוט מרגישה זעם נוראי ובלתי נשלט כלפי כל אדם ואדם מהקרובים אליי, כאילו הוא עשה לי משהו איום ונורא שאי אפשר לסלוח עליו.
ויש תקופות שאני מרגישה בדידות נוראית.
זה לא משנה כמה אנשים באמת איתי או אוהבים אותי זו פשוט בדידות כזאת שחודרת פנימה וזה כאב נוראי כזה שבאמת מפתה לחתוך ורידים או לקפוץ מתחת למשאית נוסעת.
ויש תקופות קצרות שבהם הכל ורוד, וזה הכי מפחיד, כי אז אני יודעת שמחר או מחרותיים אני שוב ארגיש נורא. התקופות האלה הכי קצרות, לרוב יום או יומיים.
לא הכל כל כך קיצוני, אבל יש מספיק שכן.
זה לא פוסט מהסוג הרגיל, אבל זה מה שיצא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
