Brain Storming

העננים התעופפו להם,

נותרו רק מעטים במספר.

השמש נגלית בעושר אורה,

מלטפת בחומה.

השמיים כשינו צבעם,

בהירים יותר, כחולים יותר.

העננים כצוירו ברגע שטות ילדותי,

רכים ומתעופפים לאיטם.

ואולי זו רק אני.

אבל טוב יותר.

הירח מחייך אליי,

והכוכבים קורצים לי,

יוצאים במחול,

מזמרים.

תקווה נראית באופק,

קשת בענן.

יהיה טוב,

יש עוד זמן.

ואולי מחר,

אני  אצא החוצה-

והשמש תנצנץ במיליון קרני אור

הפרחים יפרחו מחדש,

תהיה סיבה.

אולי מחר,

הירח יאיר בתשוקה שלווה

והכוכבים יהיו כשמיכה מגוננת

אורות, למצוא את הדרך.

ואם השמש תזרח מחר

והקוצים יהיו לפרחים

האבן תתגלגל, תיפול-

ואני אוכל לנשום.