לפעמים יש את הרגעים הללו, שאין לי מושג מה עליי לעשות,
מה לבחור, כיצד לבצע, מה נכון ומה לא נכון,
הרגעים הללו שגורמים לי להרגיש כמו טיפשה, כמו אחת שלא מבינה מהחיים שלה.
אבל ההרגשה שאני מרגישה ברגעים אלו? מעולם לא הרגשתי אותה.
בפעם הראשונה בחיי, אם אני זוכרת נכון, אני מרגישה את הלב שלי נשבר.
אני כל כך מלאת כעס, אך בו זמנית לא יכולה להפסיק לאהוב.
בזמן האחרון אני מאבדת את מצב הרוח האופטימי שלי,
אני נהיית יותר ויותר מדוכאת וסגורה, ואני בדרך כלל לא כזו!
אני פשוט מרגישה שבורה מבפנים,
ואני לא הולכת להכחיש זאת.
אני אוהבת אותך, אבל בו זמנית, הלב שלי מכיל שנאה גדולה כלפייך, עד כדי תיעוב.
אולי יש לי פיצול אישיות?
אני רואה אותו ואני נמסה, אך כשהוא לא שם, אני מתמלאת שנאה.
אולי כי הוא לא שם איתי, אולי כי הוא הלך.
אני מקבלת ממנו אנרגיות מוזרות, ניטרליות כאלה.
כל הדיכאון הזה החל להשפיע על הבריאות הפיזית שלי,
נהייתי יותר חולה בזמן האחרון, יותר ויותר כואב לי במקומות מסויימים,
אולי אני כמו הנערה בשיר של ריאנה,
עם סיפטומים של נערה בעלת לב שבור. (U)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
