סל הביטה בדניאל בחוסר הבנה ואמרה לעצמה:
"ג'יידן מאז ומתמיד התנהג כך. הוא אוהב לדבר כך עם אנשים, זאת השפה שלו. חבל שאנדרו לא מבין את זה, ואסור לי להסביר לו... אוף. אני כה מיואשת, לפתע."
אנדרו נכנס לביתו וסל נכנסה אחריו. אנדרו לא אמר מילה לסל עד הערב.
בערב, נשמעה דפיקה בדלת. אנדרו ניגש לפתוח את הדלת. ידידה שלו הייתה שם.
"אנדרו, אתה עדיין לבד בביתך?", שאלה הידידה.
"לא ממש. בת דודה שלי נמצאת אצלי. אנחנו קצת בריב ואנחנו לא מדברים, ויש מתח. אך אל תדאגי, זה יעבור. את יכולה להיכנס.", אמר אנדרו.
הנערה נכנסה לביתו של אנדרו וסרקה את החדר.
"איפה... בת הדודה שלך?", שאלה הנערה בחשדנות.
"היא במבטח, מכינה לעצמה חטיף.", אמר אנדרו והצביע על המטבח.
הנערה הלכה למטבח.
"אנדרו, לך. אתה מפריע לי ואני לא רוצה להיחתך.", אמרה סל בזמן שהכינה את החטיף שלה.
"אני לא אנדרו, אני דיאנה. אני ידידה שלו. ומי את?", שאלה דיאנה.
"אני סל, בת הדודה של אנדרו. אנחנו כרגע בריב, ולכן יש מתח רב באוויר.", אמרה סל.
"אנדרו כבר הזהיר אותי מפני זה.", אמרה דיאנה. סל סיימה להכין את החטיף שלה והכניסה אותו לתנור. סל ודיאנה הלכו לחדר המגורים, והתיישבו על הספה. שתיקה מביכה שררה בחדר. לפתע, סל קמה ויצאה דרך הדלת האחורית. דיאנה חשדה ועקבה אחריה.
היא השתנתה לפרפר, ודיאנה ראתה זאת.
"היי. את... השתנית לפרפר.", אמרה דיאנה. סל עפה לכיוון דיאנה.
"אל תגלי לאנדרו. בבקשה.", היא ביקשה.
"למה לא?", שאלה דיאנה.
"תקשיבי, אנחנו לא באמת בני דודים. אני סתם ידידה שלו, הוא הזמין אותי לגור אצלו כי... זה סיפור ארוך. והוא לא יודע שאני בעצם פרפר, ואני ממש לא רוצה לשקר לו. בבקשה אל תספרי לו.", היא סיפרה.
"אני מבינה. הסוד נשאר איתי.", אמרה דיאנה בהבנה וחייכה. סל התעופפה אל היער הטרופי, לחלוק מעט מידע על המין האנושי.
היא הגיעה במהירות אל העץ של שרת הפרפרים.
"סל. יש לך מידע חדש?", שאלה השרה.
"למען האמת, יש לי מעט מידע נוסף שצברתי.", ענתה סל.
"אם כך, תחלקי אותו עימנו.", ביקשה השרה.
"ובכן, בני האדם הם אנשים מאוד אכפתיים. רובם. האנשים שאליהם התחברתי מגלים אכפתיות רבה כלפיי וכלפי הסביבה, אך לצערינו, לא כולם כאלה. אני ראיתי המון אנשים נוסעים במעין מכונות כאלה שנקראות 'מכוניות', והמכוניות הללו פולטות המון עשן רעיל ומסוכן לפרפרים.", סיפרה סל.
"אני מבינה. חזרי על העיר.", ציוותה השרה. סל פיזרה על עצמה אל האבקה וחזרה אל העיר. היא כבר הכירה את הדרך אל ביתו של אנדרו, וחזרה לשם במהירות. דיאנה חיכתה לה שם.
"דיאנה, חיכית לי?", שאלה סל האנושית.
"כן... אני די הבנתי. שאלתי את אנדרו קצת עלייך, והוא סיפר לי שאת לא באמת בת דודה שלו ושבאת מעיירה קטנה. הוא סיפר, בנוסף לזה, שהורייך גירשו אותך מהבית, ומעולם לא היו לך חברים.", אמרה דיאנה.
"כן... לגבי זה...", אמרה סל בהיסוס.
"זה בסדר. לא סיפרתי לו. אבל אני רוצה לשמוע מה הסיפור האמיתי שלך, כי ברור שזה לא הסיפור האמיתי שלך. הוא נשמע אכזרי מדיי, למרות שאנדרו הוא פתי ומאמין לכל דבר בתנאי שיכול לעזור. הוא אדם מדהים, ורואים עליו שיש לו כבר רגשות כלפייך.", אמרה דיאנה וחייכה.
"אני באתי מהיערות הטרופיים. אני לא בת אנוש אמיתית, אני נשלחתי מטעם הפרפרים לחקור אתכם. בעיקר ציוו עליי למסור מידע לשרת הפרפרים, והמידע הזה אמור להיות די שלילי. העם שלי שונא את בני האנוש, כי אתם מזהים והורסים את היערות, אתם גורמים לכך שהקיום של היערות יהיה בסכנה והקיום של כל בעלי החיים החיים ביערות ימותו ויכחדו. אבל את ואנדרו בכלל לא כאלה, אתם אכפתיים ואתם אוהבים את הסביבה. לא הסגרתי אתכם, אבל סיפרתי על המכוניות.", סיפרה סל.
דיאנה התקשתה להאמין, אך לבסוף האמינה ואמרה:
"את יכולה לסמוך עליי, אני אשמור את סודך את היום האחרון."
סל חיבקה את דיאנה והחלה לבכות.
"אם הייתי מספרת את זה לאנדרו, הוא לא היה מאמין והוא היה אומר שאני משוגעת, ואז... הייתי מנסה להוכיח לו, ואז הוא היה קורא לי שקרנית. אני שמחה שאיתך זה לא כך.", היא אמרה.
"אל תדאגי. אני אתמוך בך, אני אהיה שם לצידך.", אמרה דיאנה.
לפתע, אנדרו פתח את הדלת ויצא החוצה.
"מה קרה? למה סל נכנסה לדיכאון כזה?", הוא שאל בדאגה.
"זה שום דבר, געגועים הבייתה ולמשפחה שלא מוכנה לקבל אותי.", אמרה סל.
"היא בסדר, כמו שהיא אמרה, אלה רק געגועים.", אמרה דיאנה וליטפה את ראשה של סל.
"אני שמח שאלה רק געגועים ולא דבר יותר חמור. סל, את רוצה אולי את החטיף שלך? אני הוצאתי אותו מהתנור כי לא מצאתי אותך.", אמר אנדרו.
"לא, תאכל אותו. אני לא רעבה... אני בכלל לא מבינה למה הכנתי אותו.", אמרה סל.
"את יכולה רק להסביר לי דבר מה?", שאל אנדרו. סל הנהנה בראשה.
"אני רוצה לדעת לאן את נעלמת ככה.", הוא דרש.
"אני... זה לא שאני נעלמת, זה פשוט שאתה לא מחפש אותי במקומות הנכונים.", אמרה סל בהיסוס.
"היכן את בדרך כלל נמצאת, אם את לא בבית?", הוא שאל.
"יש לי הרגל כזה, עוד מהימים שגרתי בעיירה, ללכת ליערות כשאני בדיכאון. אני נורא אוהבת את היער הטרופי, ואני נוהגת להיות שם המון.", ענתה סל.
"אני רוצה ללכת איתך לשם מתישהו.", אמר אנדרו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
