סל הופתעה מהבקשה של אנדרו.
"אבל... אני תמיד הולכת לשם לבד, לברוח מכל הצרות...", אמרה סל בהיסוס.
"אז את קוראת לי צרה?", שאל אנדרו בכעס.
"לא! בכלל לא! אתה פשוט לא מבין... גיליתי את היער הזה בכוחות עצמי, ולכן... אני מרגישה שהוא מעין היער הפרטי שלי.", אמרה סל.
"אני מבין.", אמר אנדרו וחזר לביתו.
סל הרגישה נורא על שלא היה ביכולתה לשתף אותו בסוד שלה, כפי ששיתפה את דיאנה.
"הוא יבין, אני מכירה אותו. הוא פשוט די רגיש... אחרי הכל, הוא לא רואה כמעט את הוריו, ולכן הוא די תלוי בחברים שלו והוא מגיב די קשה כאשר הוא רב עם מישהו.", הסבירה דיאנה.
לאחר מכן, דיאנה הלכה וסל ישבה על הדשא במשך שעות, מלאה ברגשות אשם, עד הזריחה. היא לא עצמה עין לרגע. אנדרו יצא החוצה וראה את סל.
"למה בילית כאן את הלילה ולא בחדר האורחים?", שאל אנדרו.
"כי ככה אני מגיבה כשאני מלאה ברגשות אשם. אני פשוט לא יכולה לישון, ומכיוון שיש לי חיבור עמוק עם הטבע, לא הייתי מסוגלת להיכנס לבית. אני מצטערת.", הסבירה סל.
"את לא צריכה להרגיש רגשות אשם בגלל ריב קטן. אני מבין שיש לך חיבור עמוק עם הטבע ושעברת המון בחיים, אבל את לא צריכה להגיב כך, באמת שלא.", אמר אנדרו והתיישב על יד סל.
סל הביטה באנדרו והניחה את ראשה על הכתף שלו והסמיקה. גם אנדרו הסמיק.
לאחר כמה דקות של שתיקה, סל קמה והלכה להכין ארוחת בוקר לה ולאנדרו.
"אני לא יודע למה, אבל אני מתחיל לפתח רגשות כלפי סל. היא כזאת מדהימה, החיבור העמוק שלה לטבע מדהים אותי.", אמר אנדרו לעצמו.
אנדרו המשיך לשבת כך במשך חצי שעה נוספת, עד שהחליט ללכת לאכול.
אנדרו התיישב ליד סל, ואכל את החביתה שלו.
"אנדרו...", אמרה סל בהיסוס.
"מה קרה?", הוא שאל.
"אני... לא משנה, אני אגיד לך יותר מאוחר.", היא אמרה וחזרה לאכול.
סל רצתה לגלות לו את הסוד שלה, אך לא הייתה מסוגלת. היא שאלה את עצמה:
"האם כדאי לי בכלל לספר לו? ואם אהפוך לעץ? ומה יהיה עם היערות הטרופיים שהולכים ונעלמים בגלל בני האדם?"
אנדרו הביט בסל וראה כי היא עסוקה במחשבות ומוטרדת.
"משהו קרה?", הוא שאל בדאגה.
"אמרתי לך, אסביר לך יותר מאוחר.", ענתה סל.
אנדרו סיים לאכול, הוא עלה לחדרו, התלבש והלך לבית הספר. סל נשארה לבדה בבית. היא מעולם לא נשארה לבד בתוך בית של בן אנוש. היא לא ידעה מה לעשות. היא התיישבה על הספה, ולאחר מכן, נשכבה, ולבסוף נרדמה.
בשעות הצהריים, אנדרו חזר הבייתה וראה את סל ישנה על הספה וגיחך מעט.
"היא כל כך חמודה בזמן שהיא ישנה. מעניין אותי מה היא רצתה לומר לי, אבל לא כדאי שאעיר אותה, היא לא ישנה כל הלילה.", הוא אמר לעצמו וחייך. הוא הלך להביא שמיכה וכיסה בה את סל. לפתע, סל התעוררה.
"תשני, את זקוקה לשינה.", אמר אנדרו וליטף את שיערה של סל.
"לא, אני כבר לא רוצה לישון.", אמרה סל וקמה.
"אפשר לשאול אותך שאלה?", שאל אנדרו.
"בוודאי.", ענתה סל.
"מה רצית לומר לי בבוקר?", שאל אנדרו. סל נעמדה במקום ולא זזה. היא השתתקה ושתקה לגמרי, היא שתקה ולא אמרה מילה.
"אני... אני אסביר לך הכל בערב.", היא אמרה והזילה דמעה. היא עדיין לא זזה ממקומה, ובכתה. אנדרו תהה למה היא לא זזה, ולאחר כמה דקות עלה לחדרו.
סל אזרה אומץ ועלתה לחדרו של אנדרו.
"אני נורא מצטערת, אני יודעת שאתה הולך לשנוא אותי כל כך אחרי זה, אבל אני לא יכולה לשמור את זה בסוד יותר.", אמרה סל והחלה לבכות.
"מה קרה, סל?", שאל אנדרו והתקרב לסל. סל הפכה לפרפר, עפה ונחתה על השפתיים של אנדרו.
"אני מצטערת שלא סיפרתי לך את האמת.", היא אמרה ועפה דרך החלון. אנדרו קפא במקום ללא הבנה.
"סל היא לא אנושית? איך היא נהפכה לפרפר? היא תחזור?", הוא שאל את עצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
