שנים רבות ידוע שהרצון בשליטה מניע את בני האדם לבצע מעשים באופן מודע או בלתי מודע. אני לא מתכוון כאן לשליטה במובנה כ"עוצמה", כפי שפרידריך ניטשה תיאר אותה ("הרצון לעוצמה"). אני מתכוון לשליטה במובן של כוח השפעה על נסיבות. באופן יותר צר, אני מתכוון לצורך הפסיכולוגי (לעתים כפייתי) להמצא במצב שהשליטה בנעשה - תמיד בידינו, ולא לרצון שהכל יסתדר כמו שאנחנו רוצים. יש הבדל די משמעותי בין השניים. אני מניח שפסיכולוגים יכולים להצביע על הפרעה מסויימת במצב שאני מתכוון אליו. ברור שיכולות להיות רמות שונות של הפרעה בהתאם לצורך בשליטה שקיים אצל האדם. כרגע, אני תוהה עד כמה אני מופרע.

החלטתי להזמין כרטיסים לסרט השבוע. היום והשעה נבחרו בקפידה. כמה לא מפתיע. בחנתי אפשרויות של מספר בתי קולנוע, השוותי מחירים (רק כדי להווכח שהם מתואמים להפליא***), בדקתי שהאתר מאובטח ושהמקומות טובים והתחלתי להזמין. ככל הנראה במהלך המשחק בחלונות הדפדפן משהו השתבש. רק כשראיתי אישור הזמנה במייל, שמתי לב לכך שהשעה שבחרתי לא היתה תואמת לשעה שרציתי להזמין.

אדם נורמאלי היה מסנן קללה וממתין למחר להתקשר לקופות הקולנוע כדי לשנות את השעה, או מזמין כרטיסים חדשים ומחכה למחר לבטל את ההזמנה השגויה.

אני, להבדיל מאדם נורמאלי, הרגשתי תחושה גופנית מוזרה. התחושה הזאת תהיה מוכרת לרובכם ממצב שבו שמים לב באיחור לכך שהרכב שלפניכם בלם במהירות או עצר ואתם... עדין לא. זה מזכיר תחושה של אבדן תחושת הכבידה לשבריר שניה. כמו בסוף התנועה של הנדנה כשאתם למעלה, לפני שהיא מתחילה שוב לרדת.

ישר מיהרתי להתקשר למוקד הטלפוני תוך שאני שולח מייל בהול לשירות ההזמנות לשנות לי את השעה. המוקד כמובן סגור בשעות הלילה. מיד חייגתי למוקד של בית קולנוע אחר. שם ענתה לי בחורה נחמדה רק כדי להסביר לי שרק מחר אני יכל לדבר עם נציגי הקולנוע שלי ושהיא לא יכולה לשנות את ההזמנה שלי. עכשיו, אין שום דבר שאני יכול לעשות. היא המליצה לא לבצע הזמנה נוספת משום שיכולה להיות בעיה לבטל את ההזמנה השגויה מחר. לעזאזל!

הרגשת חוסר האונים ממלאת אותי כעס. אני אדם מאוד מחושב בחיים שלי. אני יודע מה אני צריך לקנות ומתי כדי שלא יחסר דבר במקרר. מתי אני מוציא מהמקפיא  בשר להפשרה ומתי אני צריך לצאת כדי להמנע מהפקקים ועוד להספיק להגיע רבע שעה לפני ולשתות כוס קפה במקום שאליו אני נוסע. אני מאלה שחושבים כמה מהלכים קדימה ולא שוכחים להשאיר מקום ליד המקרה, על-ידי הכנה של כמה תסריטי "תכנית ב'". מישהי תיארה אותי פעם באופן די משעשע:

"אתה אדם ספונטני, בסך הכל, אבל רק בימי רביעי בין שש לשמונה ורבע".

אין ספק שהיא צודקת. אני אוהב לחיות וחלק מהחיים זה ספונטניות. אבל הנאה עבורי היא... לדעת שהכל דופק כמו שעון. לכן אני יכול להיות פרוע וספונטני ביותר כשאני יודע שיש לי את הזמן לזה, כל המטלות גמורות ואין כלום "על הראש" וכמובן... יודע שיש לי זמן להאנגאובר למחרת בבוקר (כי בתכנון אני חוזר לפעילות רק אחר הצהריים).

נשמע לכם נורא? בכלל לא. כל דרך אחרת פשוט גורמת לי למתח. נשמע לכם מופרע? הו כן. בכך אין לי ספק. אבל מי בימינו לא מופרע? עודף המידע סביבנו שגורם לפגעיה ביכולת הריכוז, מסרים גסים ואלימים ללא ספק משפיעים על כולנו. על כל אחד בדרך אחרת. אני אוהב סדר ותעדוף בדברים שסביבי.

הרגשת חוסר האונים, שאני חש בה ברגע זה, בעודי רושם שורות אלה, היא קשה. זה באמת מלווה בתחושות פיזיולוגיות. אני גם די כועס על עצמי על "איך נתתי לזה לקרות? איך לא בדקתי (שוב) את כל הפרטים?". לדעתי גם אני כועס בצדק! לדעתי גם חלקכם מזדהים ולו חלקית עם הכתוב פה.

אסיים פוסט זה באיחול שמחר בבוקר אוכל ללא בעיה לשנות את מועד הכרטיסים לשעה הרצויה ושיהיו עדין מקומות טובים. אחרת את כל הכעס שיש לי על עצמי, יספגו נציגי מכירות בקופות הקולנוע. והם באמת לא אשמים פה.

*** אם יש בין הקוראים בבלוג שלי כאלה שעובדים ברשות להגבלים עסקיים, אני מציע להם לבדוק אם זהות המחירים המחשידה בין בתי הקולנוע, היא רק התאמה או שמא מדובר בהסדר כובל אסור.