לפני הכל - התנצלות; אני מודע לכך שהבלוג קצת יצא ממתכונת עדכונים שוטפים בכל כמה ימים ואני מאוד מצטער על כך, אני רוב הזמן נמצא על קו גן יבנה - תל אביב ואין לי שנייה פנויה. טוב יש לי, אבל אני מנצל את השניות הפנויות שלי בעיקר למטרות אגירת כוחות ומנוחה. אתמול חזרתי משלושה ימים בים המלח ויומיים בתל אביב, ואני מלא ברגשות אשמה על חוסר העדכונים המשווע בבלוג. עמכם הסליחה, והרי לכם פוסט מושקע במיוחד.

זה לא סוד שה-טרנד לחורף הקרוב הוא בגדים בסגנון שנות החמישים, ומכיוון שהעשור הזה הוא מהחביבים עליי ביותר מבחינה אופנתית, החלטתי להקדיש לטרנד המשמש ובא פוסט גדול ומושקע. הפוסט כולל קצת רקע על המראה של שנות החמישים, כמה דוגמאות של איך זה נראה פעם ואיך היום, וכמובן איך מיישמים את זה. נתחיל עם רקע כללי על אופנת שנות ה-50. וכשאני אומר שנות ה-50 אני מדבר על 10 שנים, וב10 שנים יש לא מעט מראות שונים. אז כדי לחסוך לכם חפירות ולי זמן, אפרט בתמצות ובקצרה על המראה הכללי של כל תקופה ולא על כל טרנד חולף. (כי באמת שיש לא מעט)

אופנת שנות ה-50 היא תחום מאוד רחב ומגוון, הפטרנים, הגזרות והבדים מתפרסים על הרבה סוגים שונים. אם ננסה לסקר ולסכם - אופנת שנות ה-50 התחלקה לשניי מראות עיקריים - האחד הוא השמלה, והשני הוא חליפת החצאית המחויטת. שניי המראות מתחלקים על שניי חצאי העשור - בחצי הראשון של העשור כיכבו השמלות ובחצי השני של העשור התבצעה ה-מהפכה של עולם האופנה, ע"י האחת והיחידה - קוקו שאנל. בעקבות המהפכה של קוקו שאנל (שאפרט עליה בהמשך) החליפה כיכבה בחצי השני של העשור.

החצי הראשון של שנות ה-50:

השמלות, המחוכים, הנפחים והמהפכה של קוקו שאנל.

כך זה נראה פעם -

בחצי הראשון של העשור כיכבו ללא ספק השמלות - ה-דגש היה על המותן ה-גזרה הייתה גזרת הפעמון. מה זה גזרת פעמון? הסילואטה הנשית בתקופה הזאת התאפיינה במותן צרה במיוחד, ושלא תטעו - הדוגמניות לא היו רזות כמו היום, אפילו לא קרוב. המחוכים החונקים והניגודיות בין הצמוד של המותן לנפוח של החלק התחתון של השמלה יצרו מותן רזה במיוחד. בשמלות של התקופה פלג הגוף העליון היה מאוד "נתמך" והתחתון מאוד נפוח ומוגזם, והצורה מזכירה צורת פעמון.

ואם כבר בפלג גוף עליון עסקינן, עוד לא דיברנו על החזיות. החזיות של הנשים בשנות ה-50 היו מאוד שונות מהחזיות של היום; ה'קאפים' של היום היו פעם מחודדים ועגולים לגמרי, כמו קונוסים. בנוסף, במקום בסיס חזייה צר, לקאפים היה מחובר חלק דיי רחב ש"חיטב" ויישר את האזור שמתחת לחזה. בנוסף, שלא נשכח חלילה - כל אישה לבשה גם מחוך צר במיוחד.

תופעה בולטת במחצית הראשונה של שנות ה-50 היו החולצות הג'קטים והמעילים הקצרים - מדובר על קצר באורך הבגד ולא באורך השרוול. הג'קטים האלו הגיעו עד הצלעות ונלבשו מעל השמלות - מה הרעיון מאחורי ההמצאה? ללבוש משהו מעל השמלות אבל לשמור על מראה המותן המודגשת. הג'קטים יצרו גף אפקט של חזה יותר שפיצי ומרובע, דבר שמשום מה היה מאוד אהוב בשנים הללו.

עוד תופעה מאוד נפוצה בתקופה היו שרוולי העטלף - השרוולים היו בכל בגד, ובעיקר בבגדים מכופתרים - שמלות, חולצות ג'קטים וכו'. שרוולי העטלף בצירוף חגורת מותן ומתחתיה מחוך יוצרים ניגוד קיצוני שמדגיש את עובי המותן המגוחך עוד יותר.

המראה לפלג הגוף העליון -  צמוד מאוד, הדוק מאוד ו'נתמך' מאוד (מחוכים וחזיות שפיציות) מתחת לבגדים. מעל הבגדים היה יכול להיות גם רפוי ונפוח וגם צמוד והדוק, אבל תמיד המתון יהיה מאוד רזה והציצי מאוד "מרובע" (למי שזוכר - כמו של ברבי המקורית). בתחילת העשור רוב השמלות התעטרו בכפתורים וצווארון ובהמשך המחצית התחילו לצוץ מחשופי V עמוקים המתקבלים משתיי חתיכות בד עבות שמכסות את הכתפיים ויורדות אל המותן בהצלבה.

אם לא מדובר בשמלות, אלא בחולצה וחצאית - אז רוב החלקים העליונים היו או חולצות מכופתרות או סוודרים עם צווארון גולף קצר, בד"כ בתוספת מטפחת.

בקשר להלבשה תחתונה - חזיות שפיציות ומחוכים, מאוד לא נוח.

המראה לפלג הגוף התחתון - מאוד נפוח, כמויות גדולות של בד המכווץ ומקובץ לחצאית נפוחה במיוחד המגיעה בד"כ עד אמצע השוק (ארוך) בנוסף לכמויות הבד הגדולות לפעמים לבשו הנשים מתחת גם חצאית חישוקים, כדי לשמור על הנפח עוד יותר.

זה לא סוד שעד המהפכה של גברת גבריאל (קוקו) שאנל באמצע שנות ה-50, להיות אישה היה מאוד לא נוח; בתחום הלבשה התחתונה החזיות הן שפיציות, לוחצות ומעוותות. עד המהפכה היו קיימים המחוכים החונקים, שגרמו לעיתים קרובות להתעלפויות (עקב הפרעה לזרימת הדם). ושלא נשכח את החצאית ששמים מתחת לשמלה, כדי לשמור שתעמוד ושתהיה נפוחה. בתחום הבגדים העליונים הבגדים היו פשוט מסורבלים ולא נוחים, ולעיתים קרובות גם כבדים מאוד.

המהפכה של גבריאל (קוקו) שאנל -

קוקו הייתה אישה מודרנית מאוד בזמנה, היא הייתה עסוקה מאוד, עבדה קשה כל היום ונסעה במכונית (דברים שלא היו מאוד שכיחים בתקופתה, כידוע). כדי להקל על סדר יומה, החליטה קוקו ליצור בגדים שיתאמו את אורך החיים שלה ויהיו הרבה יותר נוחים והרבה פחות מסורבלים. ה-בשורה מפי קוקו הייתה הורדת המחוכים. קוקו שאנל יצאה נגד בית האופנה דיור, שדגל בשימוש במחוכים. הפריזאים לא נפלו מהכיסא ובהתחלה זה לא בדיוק מצא חן בעיניהם, אבל בסופו של דבר דיור 'הפסידו' ומאז נשים בכל העולם יכולות להנות מזרימת חמצן ודם לכל הגוף באופן נורמלי - או במילים אחרות - נשות העולם חייבות תודה ענקית לגברת שאנל.

כתשובה לשמלות המחוכים, המציאה קוקו שאנל את חליפת החצאית הידועה - חליפה מחויטת הכוללת חצאית ברך גבוהה בגזרת עיפרון וג'קט בעיצוב פורץ דרך - נטול צווארונים וחפתים, שרוולים באורך קצת אחרי המרפק ושניי כיסים מרובעים באזור המותן. החליפות באותה תקופה היו עשויות בדים קשיחים והקלאסיקה הייתה חליפות מבד טוויד. הייחוד של החליפות של שאנל היה שרשרת זהב דקה שנתפרה ביד לקצוות הג'קט ושמרה על גזרתו.

אני מקווה שזה ענה לכם על השאלה של "למה קוקו שאנל כזאת אגדה?!".

(כמובן שקוקו שאנל המציאה עוד הרבה דברים פורצי דרך והכניסה לאופנה עוד כל מיני פריטים, אבל בפוסט הזה מדובר על שנות ה-50).

(לחצו להגדלה, מומלץ ורצוי).

החצי השני של שנות ה-50:

החליפה; הגזרה המחויטת וגזרת העיפרון.

כך זה נראה פעם -

בחצי השני של העשור כיכבו החליפות וגזרת העיפרון. עם זאת, לקראת סוף המחצית השנייה של העשור השמלות הנפוחות עשו קאמבאק, אך עם שינוי קטן.

הסילואטה הנשית בתקופה התאפיינה שוב, בהדגשת המותן. אך הפעם ההדגשה הייתה אחרת - בעקבות המהפכה של קוקו שאנל במקום מחוכים לוחצים ומעיקים מה שהדגיש את המותן היו חגורות וחגורות בלבד, עקב השינוי הקיצוני הפרופורציות של הגוף הפכו ממגוחכות להגיוניות.

אחת מהתופעות הבולטות הייתה השמלה עם הפטנט - מדובר על שמלה גדולה ורחבה שהולכת ונהיית צרה עם האורך ומגיעה לאורך הברך ולפעמים אמצע השוק. השמלה נלבשת ביחד עם חגורת מותן או חוט שנקשר במותן. מה שהחגורה (הוא החוט) יוצרים הוא בעצם הדגשה של המותן - בכך שהם מכווצים את איזור המותן ומנפחים את פלג הגוף העליון והתחתון (בגלל עודף הבד). בנוסף, בגלל שהשמלה צרה בחלק התחתון, עם החגורה נוצרת גזרת עפרון שנפוחה מעט למעלה וצרה בחלק התחתון. דוגמאות לשמלה תראו כאן.

עוד תופעה בולטת של חצי העשור הזה הוא מראה החליפה, המתחלק לשניי סוגים -

האחד הוא החליפה של שאנל - שהיה יותר נוח מכיוון שהג'קט בחליפה של שאנל לא הדגיש את המותן, אלא היה משוחרר מהגוף. והשני הוא ג'קט מחויט וחצאית עיפרון גבוהה שנתפרו כך שידגישו את המותן. אמנם פה המראה לא כל-כך רפוי והחליפות עשויות מבדים נוקשים, אבל בגלל הורדת המחוכים החליפות כן נוחות והשינוי בין מחצית העשור השנייה לראשונה מורגש. בנוסף, אחד השינויים הכי בולטים בין שניי מחציות העשור הוא, תאמינו או לא - עובי המותן. מכיוון שהמחוכים ירדו המותן של הנשים פשוט גדלה בצורה דרסטית אחרי שבמחצית הראשונה של העשור המותן הייתה צרה באופן מגוחך.

התופעה האחרונה הבולטת הייתה החצאיות הנפוחות, שעשו קאמבאק משודרג מחצי העשור הראשון -

במקום שיילבשו בתור שמלה עם מחוך או בתור חצאית מעל מחוך, עכשיו הכל השתנה - החצאיות נשארו נפוחות אבל המחוך ירד - שהדגיש את המותן עכשיו היה פשוט גובה החצאית, או חגורה. השמלות והחצאיות הנפוחות בחלק הזה של העשור היו מאוד פופולריות והרבה יותר נוחות. עוד שינוי בחצאיות והשמלות הנפוחות הוא הורדת החישוקים - עכשיו החצאיות היו נפוחות רק בעזרת שכבות בד.

תופעה בולטת אחרונה הייתה המעילים הענקיים - אלו מעילים עבים וגדולים במיוחד, קצת חסרי צורה, שכשהם נסגרים הם כמו שמלה. הם באים בד"כ עם "רכיסה כפולה" (שתיי שורות של כפתורים אחת לצד השנייה) ועם צווארונים גדולים במיוחד. (דוגמאות למעילים כאלה תראו ב"כך זה נראה היום").

המראה לפלג הגוף עליון - או חולצה מכופתרת בתוך חצאית (עיפרון או נפוחה) שמנפחים אותה קצת (כשמכניסים את החולצה מתחת לחצאית ומושכים טיפה, נוצר נפח). או מראה מחויט - ג'קט הדוק שמדגיש את המותן או ג'קט משוחרר בגזרת שאנל שנותן תחושה אוורירית ונוחה יותר. הג'קט בא בצירוף חצאית עיפרון בגזרה גבוהה. באותה התקופה היו באופנה צווארונים עגולים ופשוטים בשמלות, ובחולצות המראה המכופתר המשיך לשלוט.

בקשר להלבשה התחתונה - עדיין חזיות קונוסים אבל בעיצוב יותר מודרני ונוח ובלי המחוך. 

המראה לפלג הגוף התחתון - גזרת עיפרון וקצת יותר מאוחר גם גזרה נפוחה.

(לחצו להגדלה, מומלץ ורצוי).

(כל התמונות, גם מהמחצית הראשונה של העשור וגם מהשנייה ועוד תמונות משנות ה-50 תוכלו לראות באתר הזה)

כך זה נראה היום -

לא מעט מעצבים ובתי אופנה החליטו להחזיר את מראה שנות החמישים לאופנה, ובצדק. לדעתי זהו מראה שמאוד מחמיא לגוף הנשי ואולי זה גם יעזור בבעיית דימוי גוף הדוגמניות בימינו. כי כידוע; הדוגמניות של פעם היו בעלות קימורים - מותניים, אגן, ציצי וירכיים, והיום הדוגמניות נראות כמו בחורים - נטולות קימורים ונטולת עידון.

הדוגמאות האהובות עליי ביותר לטרנד הזה הן מבתי האופנה (לפי סדר ההצגה שלהם בתמונות) מארק ג'ייקובס, פראדה, דולצ'ה וגאבנה, לואי ויטון ופנדי, הרי לכם. (לחצו להגדלה, מומלץ ורצוי)

כך תיישמו את הטרנד בלי להפוך לבדיחה -

את הדוגמאות הטובות ביותר לטרנד וליישומו בצורה נורמלית אפשר לרצוי לקחת מקולקציית החורף של פראדה ומקולקציית החורף של לואי ויטון. המומלצים ביותר למראה היום-יום הם הסוודרים העבים, שנותנים נפח גם בלי לשים חישוקים מתחת לבגדים, ומונעים הגזמות ופאדיחות. סוודרים עבים וסוודרי אובר-סייז הם פירטי מאסט בארון לקראת החורף הקרוב, גם בלי קשר לטרנד שנות ה-50.

המומלצים ביותר למראה הערה הם השמלות הנפוחות בעלות החלק העליון המחוכי, הן מאוד מחמיאות והן מאוד יפות.

דוגמאות ליישום הטרנד ליום-יום:

אפשר ורצוי לאמץ את מראה הספרנית; חצאית עיפרון וסוודר דק עם צמות.

לאמיצות - חצאית מעור או מבד מבריק אחר בשילוב סוודר בצבע מנוגד.

למיוחדות - אפשר לשלב גרב עבה עד הברך ומשקפיי חתול.

אפשר לאמץ את המראה הסרוג של פראדה; סוודר אובר-סייז עבה מעל חצאית עיפרון בתוספת חגורת מותן דקה.

לאמיצות - סוודר אובר-סייז עבה על חצאית ארוכה ומתנפנפת או שמלת מקסי מתנפנפת בתוספת חגורת מותן דקה. 

למיוחדות - סווודר אובר-סייז דק, מעל חצאית מתנפנפת באורך הברך, מעל חצאית מתנפנפת מקסי, בתוספת חגורת מותן דקה.

אפשר לאמץ את המראה הכבד; מעילי שמלה כמעיל רגיל מעל הבגדים.

לאמיצות - ללבוש את מעיל השמלה כשמלה (זה בתנאי שתמצאו אחד לא עבה מדי ותצאו כך ביום קר מאוד).

למיוחדות - ללבוש את מעיל השמלה מעל שמלה או חצאית תחרה כך שהתחרה תבצבץ מלמטה.

דוגמאות ליישום הטרנד לערב:

אפשר לאמץ את המראה השמרני אבל סקסי; שמלה בלי שרוולים, בעלת מחשוף עגול גדול וחלק תחתון בגזרת עיפרון.

לאמיצות - שמלת מחוך עם כתפיות עבות, בעלת מחשוף גדול וחלק תחתון נפוח במיוחד (בקיצור - גזרת פעמון).

למיוחדות - שמלה עם שרוולים ארוכים, מכופתרת עם צווארון בעלת חלק תחתון נפוח במיוחד. (שוב גזרת פעמון)

אפשר לאמץ את מראה התחרה; שמלה שחורה קצרה פשוטה (LBD) ומעליה שמלת תחרה שחורה קצרה ומתנפנפת.

לאמיצות - תחתונים וחזייה של פעם (הגזרה שונה מאוד) בצבע שחור, מעליהם שמלת תחרה שחורה קצרה מתנפנפת, בתוספת גרביונים שחורים עד אמצע הירך.

למיוחדות - אותו הדבר כמו ה"לאמיצות" רק בניוד.

טיפ (גם ליום-יום וגם לערב): בשנות החמישים כפפות מעור וסאטן, מטפחות משי וכובעי ברט היו מאוד באופנה, פשפשו בחנויות יד שנייה ומצאו לכם גם כאלה, זה ישדרג את ההופעה ויהפוך אותה להרבה יותר מיוחדת ומקורית.

מקווה שעניינתי וחידשתי, ובעיקר שנהנתם לקרוא ושקראתם הכל.

(למרות שאני דיי בספק, אחרי החתיכת חפירה הזאת)

אהבתם? בבקשה תמליצו!

להת', תומר.

המליצו עלינו בMSN ישראל, תודה :)

(זה לא אומר שאתם צריכים להפסיק להמליץ, עוד אפשר להגיע לדף הראשי של ישרא-בלוג)

נ.ב (חשוב!!!):

תמשיכו לעצב לצייר ולהירשם לשבוע האופנה של ילדי יום ראשון, עוד לא מאוחר מדיי!!!

תאריך ההגשה של הקולקציות להזכירכם הוא ב25.8.10, עוד שבוע. זה אולי נשמע כמו מעט זמן אבל תאמינו לי שזה אפשרי.

לפרטים והרשמה לשבוע האופנה של ילדי יום ראשון לחצו כאן.