קוראים יקרים; אנו מצטערים מעומק ליבנו עלחוסר העידכונים המשווע, בתום חופשת הסוכות נחזור למסלול העדכונים השוטפים. גם אני וגם ג'קי עסוקים, ואם לדבר בכנות - אנו פשוט זקוקים לחופש בעצמנו, אבל זה כמובן, לא תירוץ. בינתיים קבלו קטע קצרצר שכתבתי לא מזמן.

20 בספטמבר, קתדרלת סנט פול, לונדון.

בבוקר יום שני התייצבו מול קתדרלת סנט פול בלונדון האליטא של אנשי האומנות; מעצבים, אמנים, שחקנים, מוזיקאים, אייקוני אופנה, דוגמניות, צלמים, כתבים, עורכים וכו'. אליהם הצטרפו מכרים, חברים טובים והמון גדול של מעריצים, כל אלו באו כדי לתת כבוד אחרון, להיזכר, להתאבל ועם זאת לחייך - אירוע מחווה, טקס זיכרון והנצחה לאחד והיחיד לי אלכסנדר מקווין ז"ל - המיכאלנג'לו של עולם האופנה.

אין מילים בפי לתאר את הרגשתי ברגע שראיתי את התמונות ושמעתי על האירוע; מצד אחד, שמחה גדולה על מאורע חד פעמי של גילוי לב, הוכרה והערכה של עולם האופנה. מצד שני, עצב גדול על האבדה העצומה זאת לעולם האופנה, על החור העצום שהוא השאיר אחריו. אין מרגש יותר מאשר לראות את שרה ג'סיקה מארקר מזילה דמעה על אבדה לעולם האופנה ואבדה לה עצמה ובאותה נשימה לראות אותה מחייכת מאוזן לאוזן. לא תמצאו בשום אירוע אחר אנשים כל-כך אוונגרדיים, מיוחדים, בולטים ושונים. אם חושבים על זה לרגע, אלו בידיוק הדברים שאפיינו את סגנונו המיוחד של מקווין. על זה נאמר - אמור לי מה הם חבריך ואגיד לך מי אתה. ולחשוב שכל אלו ועוד הרבה מתקבצים ומתייצבים ביחד למען מטרה אחת נטולת אינטרסים - לזכור ולכבד. איפה עוד תמצאו את אנה וינטור מביעה רגש?

אין לי הרבה לכתוב על האירוע, ועל מקווין לא אוכל לכתוב מספיק.

אנחנו מתגעגעים אליו בכל ליבנו, זוכרים, מתאבלים ומתרגשים בכל פעם מחדש לצפות בקולקציות שלו. הוא מקור השראה ומודל לחיקוי המלווה אותנו בכל צעד שאנו עושים. הוא האמנות, הכנות והאינדיבידואליות, עבודתו במשך השנים היא מעין פינת נחמה של אומנות טהורה בתוך תעשייה כל-כך מכוערת וממוסחרת. לי אלכסנדר מקווין הוא הדוגמה המושלמת לאמן מיוסר, ואפילו לגאון מטורף. במקום מסויים, יסוריו ובדידותו תמיד הורגשו, כענן שחור מעל דגמיו הנותן להם נופח מסתורי ואפל.

לי אלכסנדר מקווין, אמן מיוסר.

יש תמונות שאפילו 1000 מילים לא מספיקות לתארן.