סעמק. זה קרה. הדבר שהכי לא רציתי שיקרה. 
נפרדנו. אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףף. :'(
תשמעו, מצד אחד.. ממש השלמתי עם זה מהר וזה, תכף אני יסביר גם למה, אבל מצד שני? זה הכי עצוב לי בעולם עכשיו ואני מבינה כמה איבדתי.
נפרדנו.. ביום שני.
ביום ראשון לא ראיתי אותו ב-כ-ל-ל. זה עשה לי מזה גרווע בלב.
אח'כ בהסעות בצהריים של יום ראשון, חברה שלי באה ואמרה לי שהיא שמעה שהוא אולי רוצה להיפרד ממני וזה.
אמרתי.. טוב בסדר. אין לי באמת מה לעשות עם זה.. ורק רציתי לדבר איתו לראות כאילו.. מה הקטע, למה וזה.
הוא בדיוק היה בחדר כושר, אז הוא לא הספיק לענות לי. אז התקשרתי לאיזה חבר שלו. ואמרתי לו שיביא לי לדבר איתו.
והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר איתי! וחברה הייתה אצלי באותו זמן. אז פשוט אמרתי לחבר שלו, טוב אתה יודע מה, הוא לא חייב. ביי.
והתחלתי לבכות. מזה בכי.. לא יצאתי מזה איזה חצי שעה.
אח'כ חברה שלי שגם בחדר כושר ביחד איתו, התקשרה אלי ואמרה לי שהוא סיפר לה הכל וזה, ואמרתי לה.. יופי לו. כאילו.. כלכך כעסתי עליו.
מה הקטע, אתה מספיק גבר בשביל להיפרד ממני, אבל להחליף איתי מילה בטלפון אתה לא יכול?!
ואז היא אמרה לי כזה.. תשמעי הוא רוצה לעשות את זה פנים מול פנים כדי שלא תפגעי וזה..
ואז אמרתי לה, תגידי לו שילך להזדיין. התחלתי ממש לבכות ואז ניתקתי.
כנראה היא אמרה לו שאני בוכה... אז הוא התקשר אחרי איזה 2 דקות והוא אומר לי כזה..
תשמעיי אני ממש מצטער שככה זה יוצא וזה, ואמרתי לו שהוא יכול פשוט להגיד, ולא לשחק איתי משחקים של ילד קטן.
את ההמשך של השיחה אני ממש לא זוכרת. היא הייתה בסביבות ה2 דקות. קצרה ופשוטה.
לא נפרדנו, אבל באמת שהוא יצא מזה בסדר איתי. הוא לא התחיל להתעצבן למרות שצרחתי עליו ובכיתי לו בטלפון והוא לא צעק עלי או משו..
הוא פשוט ניסה להרגיע אותי ואמר לי שנדבר בבצפר.
אמרתי לו טוב ביי ופשוט ניתקתי. באמת שאח'כ הרגשתי הרבה הרבה יותר טוב.
לאיודעת למה. ניראלי שהתחלתי להשלים עם זה שאנחנו עומדים להיפרד. וואלה בסדר. כאילו... אני יתגבר על זה.
אח'כ בבוקר של יום שני, הוא בא אלי בבצפר וחיבק אותי וזה ולא רציתי לנשק אותו כי לא רציתי לדבר איתו בכלל.
ואז פשוט אמרתי לו.. תשמע. אני יודעת שזה מה שאתה רוצה לעשות אז פשוט תעשה את זה.
ואז הוא אמר לי שהוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה, ושהוא בכלל לא רוצה שניפרד אבל זה מה שכנראה יצא וזה.
אז אמרתי לו.. טוב אתה יודע מה, פשוט תחליט ותגיד לי. ורציתי לעוף משם ממש מהר.
אבל אח'כ הוא משך אותי ונתן לי חיבק וזה ושאל אותי אם אני מבטיחה שזה לא יהרוס תקשר בנינו,
ורציתי שנישאר בקשר, אז אמרתי שברור שלא. ואז הוא אמר לי.. ואם נרצה לחזור.. יש לזה סיכוי? ואז אמרתי לו.. את זה כבר נראה.
ועפתי משם.
אח'כ הוא בא אלי בהפסקה שאח'כ ודיברנו כזה סתם ואז הוא אמר לי..
אני חושב שנעשה מן הפסקה כזאתי וזה. אז אמרתי לו, אל תזבל תשכל. אין כזה דבר הפסקה. אנחנו נפרדים וזהו. סבבה.
ואז הוא אמר שכן, ושהוא הכי מצטער בעולם, ושהוא כן עדיין אוהב אותי אבל הוא לא יודע מה לעשות יותר, ואמרתי לו בסדר.
ולא שאלתי שאלות. זה לא עיניין אותי בכלל למה אנחנו נפרדים. זה פשוט קורה וזהו...
אח'כ הוא באמת הצטער, בהתחלה לא יכלתי להסתכל עליו אבל אח'כ כבר לא היה לי איכפת. באמת שראיתי בעיניים שלו שזה ממש עצוב לו שאנחנו נפרדים
אבל שבכלזאת הוא יודע שככה יותר טוב. בסדר. אין לי בעיה.
מצד אחד... יום האהבה, אני שוב לבד?! אווף. אבל מצד שני.. אם ככה הוא מעדיף אני לא יחזיק אותו אצלי או משו.
אח'כ, הייתי צריכה לשאול משו את חברה שלי, שהיא חברה של חבר שלו שהוא גם ידיד שלי. חחחחחחחחח מסובך רצח.
ואז הלכתי להגיד את זה לחבר שלו. שהוא חבר של חברה שלי. (; והוא בדיוק היה איתו.
אווף אם הייתי יכולה להשתמש בשמות (ישלי צו איסור מחברים שלי. P:) זה היה הרבה יותר פשוט!
בקיצור, אמרתי לו את מה שהיא אמרה (לא קריטי עכשיו מה זה היה..) ואז הוא שאל אותי כזה.. מה הקטע, מה קרה עכשיו.
כאילו.. ה"אקס" שאל אותי. ואז אמרתי לו וזה.. ואז הוא אמר, אה נו את זה אני יודע כבר.
ואז באתי ללכת. ושוב, הוא משך אותי ושאל אותי אם הוא הכל בסדר בנינו, ונתן לי חיבוק ונשיקה וזה, והרגשתי מזה טוב שזה חשוב לו הקשר שלנו. (:
יום אח'כ, שכבר חשבתי שזהו, כאילו בחיים לא נדבר יותר, כי סך הכל אין לנו יותר מידי סיבות להישאר בקשר,
הוא בא אלי במיוחד בבוקר כדי להגיד לי בוקר טוב, ולבדוק שהכל בסדר בנינו וזה.
מזה הייתי מאושרת.
ותשמעו, אני כן עדיין מרגישה אליו משו. גם 5 ימים אח'כ. וכן. אני רוצה שנחזור. אבל אם זה לא ילך אני בחיים לא יכריח אותו או משו,
ובחיים לא יעשה את הצעד הראשון בשביל זה, כי תאמינו לי שאין לו בעיה להגיד לי שהוא רוצה שנחזור.
אני לא מתכוונת להיות היוזמת בסיפור הזה כי בכלזאת הוא נפרד ממני וזה כבר החלטה שלו אם לחזור או לא כי הוא יודע שאני עדיין אוהבת אותו..
ועכשיו.. אנחנו עדיין בקשר.
אבל זוכרים תחברה שלי שאיתו בחדר כושר? ^^
היא כל החיים שלה מנסה להתחיל איתו. כל הזמן כל הזמן כל הזמן. וכל פעם שהייתי איתו בבצפר היא הייתה דופקת לי פרצופי קנאה ופרצופים מעצבנים כאלה.
ועכשיו היא סתם מנסה שלא נהיה בקשר כי היא השיגה את זה שנפרדנו.
אני ממש שונאת אותה בגלל זה. מלא ילדים בשכבה שלי שונאים אותה, וגם בח', אומרים שהיא שרמוטה, ושהיא כל החיים שלה נדבקת וזה.
אם היא תהיה איתו, אני ישנא את שתיהם מוות. באמת. אני יעשה להם ריגשי כל החיים. אם הוא יהיה איתה... וואוווווו כולם ישנאו גם אותו. למה הוא עם היצור הזה?!
בקיצור, אני ממש ממש מצטערת שהוצאתי את זה ככה,
אבל הייתי חייבת לשפוך את זה עם כל מה שאני מרגישה בלי להסתיר חצי ממה שאני רוצה להגיד אבל מתביישת ממה שיגידו לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
