זו פעם שנייה השנה, שאני מתעוררת מטלפון שמודיע לי על מוות של מישהו.
איך שהוא המחשבה השנייה שנכנסה למוחי אחרי ההודעה הייתה
"איך אני הייתי רוצה שיתנהלו אחרי מותי?"
אז להלן-המדריך!
זה לא משנה באיזה אופן אמות...
או באיזה גיל אמות...
ככה ארצה שתתנהלו.
את ההודעה לאנשים ארצה שיעשו בשעה סבירה.כי מגיע לאנשים לישון טוב, בעיקר אם הם הולכים לקום למציאות מעט אחרת.
אני רוצה שיודיעו גם בפייסבוק.וגם בבלוג שלי.כי יש לי חיים שלמים גם באינרנט.
בנוגע לטקס ההשכבה,אם אפשר לשרוף את הגופה-הכי טוב. פזרו את האפר שלי במקומות יפים בארץ.
ושמרו קצת אצלכם.בבקבוקון.
במידה ואי אפשר לשרוף גופות בישראל עדיין,
אני רוצה שההלוויה שלי תהיה בשעה שהשמש מתחילה לשקוע.
על איזה בית קברות על הר.
(כי כמו שאני מכירה את המשפחה שלי הם לא יבואו לבקר בקבר יותר מידי.וזה לגיטימי.אני לא יעלב.אבל לפחות שאהיה במקום יפה)
יהיה מסע להלוויה שלי,עם מלא לסביות על אופנועים.
בכניסה לבית הקברות, חבריי הטובים יעשו גרסה אקוסטית ונוגה לשיר שכתבתי.
זה לא יהיה טקס אשכבה רגיל.
לא רוצה שם רב. שיגיד לאנשים שאסור לשיר או לנגן.
אני רוצה שם את האנשים שנגעתי בהם בחיים שלי.
שיגידו עליי דברים טובים.
שיגידו שהיה לי עוד כל כך הרבה להספיק.
שיגידו שהאופטימיות שלי הייתה מדבקת.
שיגידו שהייתי אמנית דגולה.
שהייתי חברה טובה.
שהייתי בת מדהימה.
ואחות לתפארת.
שיגידו שבלעדיי המציאות נעכרת.
תשבו עליי שבעה. כי לפחות יש לכם תירוץ לשבוע חופש.
תאכלו הרבה אוכל.ותסתכלו באלבומים.
אני יודעת שזה לא כל כך שונה משבעות אחרות...אבל אחרי מסע ההלוויה הזה גם לכם מגיע לנוח.
אני רוצה שאת כל החפצים שלי יפזרו בין האחים ההורים ובת הזוג שלי.
את הכסף-להורים.
המצלמה-לאבא-שיחזור לצלם שוב.
את היומנים שכתבתי מכיתה ד' יביאו לאמא.לאמא יש כשרון כתיבה, ואולי תראה פוטנציאל שיווקי ביומנים.
עם כל יצירות האומנות, יפתחו גלריה.
עם כל ההקלטות הגרועות לשירים שלי, יוציאו דיסק.או שניים.כי יש הרבה.
אפילו אפשר לבדוק עם זמרים ומוזיקאים אם הם רוצים להשתתף בעשייה של הדיסק.
את הגיטרה ומחברת השירים ישמרו בארון זכוכית בבית.
יגיע יום וזה יהיה שווה משהו.
עם כל הפיצ'פקס, תנסו לעשות מכירת חצר. תפרסמו אותה כמו שצריך,גם בפייסבוק...
או אולי תימכרו דברים טובים במיוחד באיביי...
מהחדר שלי בבית, תעשו חדר עבודה.
ואם לא חדר עבודה, תסגרו את הקיר הזה כבר ותבנו יחידת דיור.
אבל שעל הקיר שתבנו תשימו ציור שציירתי.או תמונה שצילמתי.שיהיה איזכור לזה שהייתי שם פעם.
אל תיהיו עצובים מידי.
אני אקפוץ מידי פעם לביקור להשאיר לכם סימנים קטנים ממני.
אולי בשירים של אמנים שאהבתי שיהיו ברדיו.
אולי בקאלות שיפרחו בצדי הצדרכים.
אולי בבלאגן שיצטבר בבית.
כשאני אגיע,אתם תדעו.
אוהבת
(C)טל עוז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טל עוז