הגלריה הקטנה שלי

חכיתי שהחודש הזה יגמר, והנה גם הוא, הגיע לסופו.

אתמול אחרי תקופה ארוכה הצלחתי להתנתק.

הצלחתי לשבת במשך כמה שעות ולצייר.

ולא לחשוב על כל מה שיש לי להספיק.

ולא להלחץ על כל מה שיש לי להספיק.

לקראת ערב קיבלתי סטירת לחי מהמציאות.

תזכורת קלה לקושי שמגיע ככל שמתבגרים.

ואיך אמורים בכלל להתבגר?

.

איך מצפים ממני להתבגר?

כשבעצם אין אמצעים לכך.

.

גל המחאות מסביב עושה לי חשק לצאת לרחובות.

ואין לי פנאי לכך.

כי עליי לעבוד.

אחרת איך אוכל ללמוד באוניברסיטה טובה?

איך אוכל לעבוד בעבודה טובה?

איך אוכל לגור בבית טוב?

איך אוכל לגדל ילדים טובים?

איך אוכל להאכיל אותם באוכל טוב?

ואיך הם יוכלו ללמוד בבית ספר טוב?

ואיך הם יוכלו לעבוד?

וחוזר חלילה.

עובדים ימים כלילות משתכרים במשכורות לא רעות בסך הכל.

אבל הכל ממשיך להתייקר-ואין איזון.

אנחנו משועבדים.

עדיף כבר לגור במלונה.

אוהבת

(C) טל עוז