תגובות מהתקופה האחרונה,
שיחות עם מרצים,
שיעור אמנות ישראלית עכשווית
ודיאלוג עם עצמי, גרמו לי לחשוב ולהבין כמה דברים...
בנוגע לעצמי.
ובנוגע לאמנות בכלל.
אמנות לא יכולה להיות מנותקת.
לא מהסביבה ובטח שלא מהאמן עצמו.
אני מגדירה את עצמי כאמנית...
כי זה משהו שבוער בי.
אני יוצרת בהרבה תחומים (כפי שבטח ראיתם...
בחלק מהתחומים אני שולטת יותר, ובחלק פחות.
אני לא חושבת שזה גורע מהאמנות שלי.
אני חושבת שכל אחד מהתחומים הם כלי אחר לביטוי...
כל יצירה מוציאה רגש כל שהוא ויוצאת לאוויר העולם בדרך זו או אחרת.
אני יודעת שעוד יש לי דרך ארוכה, שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, יש לי עוד טכניקות לשפר...
שיש לי עוד תהליכים רבים לעבור עם עצמי.
והאמנות שלי תושפע מכל הדברים האלה.
ואני מחכה לכך בקוצר רוח.
עד אז, אמשיך לעשות את מה שאני עושה
בקצב שאני עושה
כי זה לא משנה מה אני רוצה בכלל.
האמנות פורצת בלי לשאול שאלות.
אני סתם צינור.
אוהבת
(C) טל עוז