את הבלוג התחלתי לפני 10 שנים, כאשר עוד הייתי חייל בצבא, הגעתי לכאן כמו רבים אחרים מאתר "במה-חדשה" ומאז ישרא-בלוג הפך לביתי השני, הםלטפורמה שבה אני יכול לשתם בעילום שם או חשיפה את דיעותיי, רעיונותי, תשוקותי וכשרונותיי. 

מעולם לא הייתי "אלפה-בלוגר", וגם לא בלוגר מוכר או מוערך, כאשר הסבתי את הבלוג לבלוג אוכל, היו שני בלוגריות מצויינות שרצו בראש והשתרכתי מאחור, אבל זה לשם מה נועד הבלוג, הבלוג נתן לי הנאה צרופה, בכל תהליך הכנת הפוסט, ההפך מפוסט רגיל, פוסט אצלי זה עבודה מתגלגלת, חיפוש, הכנה, בדיקה וטעימה, הכנה שוב, צילום, עבודה עם פוטושופ, ורק אז פרסום, כמו לידה קשה.

הבלוג היה לי לחבר וקהילה קטנה ותומכת, שעברה כל משבר בחיים שלי, למרות הכירותי האישית עם כמה כותבים, שאר הכותבים אנונימים לגמרי וידעו לתת מילה חמה או הערה עוקצנית כאשר צריך. 

ועכשיו בעת זו כאשר אנחנו עומדים על הגרדום, אני לא חושב על עצמי, אני כבר זקן, אני חושב על הילדה בת ה 14 שרוצה לכתוב את כל העובר על בראשה של הילדה המתבגרת הזו, אני חושב על הבחור בן ה 19 שיצא מארון ואין לו עם מי לדבר, אז הוא כותב ותמיד ימצא לו כאן אוזן קשבת, או הילדה שסובלת מבעיות אכילה, שאנשים יקראו ויעזרו לה. כל אלו לא תיהייה להם במה אחרת לפריקת המחשבות, מקום שלא שופט אותך עלפי דיעותיך, מאיפה באת או איך אתה נראה, ועל זה כואב לי.

אני יודע שזה לא בידיים שלנו, אך בכל אופן, המנוים שלי במייל, מי שיכול, תחתמו על העצומה שנפתחה לשם כך, אני חתמתי, 

זה כלום בשבילכם, והרבה בשבילינו הבלוגרים:

http://www.atzuma.co.il/blogimisraelim

כמו כן חברי הבלוגרים, ישנו פרוייקט שמרימה הבלוגרית novela, מי שרוצה ויכול תשתפו בו, הרי זה בשביל כולנו,

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=656513&blogcode=14075180

לצערי לא אוכל להשתתף בפרויקט בתאריך שנקבע, עקב שהותי בחו"ל, אבל מכאן אני שולח לכם חיבוק חם, והצלחה.

ממני Big-Al,