שבוע שעבר היה כל כך מושלם. התאמנו ביחד ולאט לאט התחילו הצחוקים שלנו,

הוא אמר לי שהוא אוהב את מה שאני עושה. אחרי זה הוא היה צריך ללכת עם מישהו אחר ובמקום זה 

הוא הלך איתי, בדרך הייתה לנו שיחה כל כך יפה, הייתי קוראת לזה שיחת נפש אפילו.

הוא סיפר לי על עצמו, על המשפחה שלו, על תכונות שלו וזה היה כל כך כיף. הוא הלך איתי עד

הסוף למרות שזה היה רחוק לו והוא ידע שזה לא בכיוון שלו ופשוט הייתי באופוריה אחרי זה. 

אבל השבוע, כשהייתי מוכנה להרבה יותר אפשר להגיד שכמעט כלום לא קרה. 

הוא מעצבן אותי, למה אתה לא עושה כלום, למה אכפת לי, ולמה אתה עוזב עוד חודש?

עד שראיתי שיש סיכוי שמשהו יקרה זה שוב מתנפץ לי? אני גם לא יודעת אם ללכת על זה 

עד הסוף בזמן שיש לי או שעדיף לי לוותר וזהו? בכל זאת יש לו חברה והוא מבוגר ממני. אוף.