ההלוואי ולא הייתי בוכה אף פעם. בלי דמעות, מה מרגישים?

מה אם הייתי נותרת לבד בכל הטירוף כשהראש רחוק מהעננים?

הלוואי והייתי מרגישה בטוחה, לחיות בלי לפחד, לנשום בלי לפחד, לאהוב בלי לפחד.

הייתי מאחלת לעצמי מליון דברים, אך אף אחד מהם לא היה עושה אותי מאושרת,ואיפה האושר? 

הוא כאן, והוא שם, והוא בכל מקום, ואני יודעת... רק הלוואי שיכולתי לחיות בלי לפחד.

האם זה ישתנה? כמו כל דבר שהשתנה אי פעם? וכולם יודעים שהכל משתנה, מי שחושב על נצח בחיים לא יקבל אותו, לאף אחד אין מספיק כוח לחכות...אולי הנצח כאן? עכשיו? בנשיקה הזו? בהרגשה הזו? אולי אני צריכה להפסיק לחפש הוכחות, לחכות לעתיד, לצפות להפגע, אולי אם אפגע הפגיעה תרסק אותי? ואולי היא שווה את זה? ואולי האושר שיש כאן ועכשיו שווה את הכאב שאולי יבוא? 

הלוואי ויכולתי לחיות בלי פחד,

"פחד הוא לא אמיתי, סכנה אמיתית! אך פחד הוא רק הדמיון שלנו"

אז זאת תכונה נשית, להשתמש בדבר הכי מדהים שאלוהים ברא בשבילנו ,הדמיון...למטרה כל כך טיפשית? לפחד? 

הלוואי והייתי משתנה, הלוואי והייתי עוזבת, הלוואי והייתי שלווה..

האם כולם מחפשים משהו? האם לכל אחד אחר יש הרגשה דומה? האם רק אני מתעייפץ מלחייך לאנשים דפוקים בעיניים? לחיות בלי לחיות, לרוץ בלי להשיג? לחפש בלי למצוא, להתבלבל , לחפש שוב, למלא חלל ריק שאף פעם לא יתמלה? מי כתב את התסריט? 

האם יש לי כוח לזה? 

למלחמה הזו?

לא...

אני יכולה לחיות בלי פחד! כי יש לי פאקין דברים טובים יותר לדמיין בראש! אם אפגע אני אגיד לעצמי פאק איט! זה היה שווה את זה... כי יש לי את הגבר הכי מדהים בעולם, זה שדמיינתי בלילות...זה שביקשתי אותו כשנפל כוכב... האהבה של החיים שלי, אז אם אפגע... תדע, אתה שווה את זה! כל רגע איתך... זה רגע מדהים, וכל נשיקה שלך עושה לי צמרמורת בגוף כל פעם מחדש, תודה על מה שאתה, אוהבת.