כבר כמעט שכחתי מזה להתרסק לחתיכות,

מזה להרגיש חסר נשימה, כשלוקחים ממך משהו,משהו שחשבת שהוא קיים, כשאתה מגלה שהוא לא היה.

הנשימה שקופאת ולא משתחררת לעולם מהכאב,הנשימה הכואבת כשהכל מתרסק.

כשהכל כבר לא מה שאני צריכה... כשמה שאני צריכה זה כבר לא הכל.

אני שונאת, אני קפואה אני מפחדת.

אלוהים איפה אני לעזאזל, ולמה העולם שלך מתעלל בי?