מזל שיש מקום ללכת אליו כשאני עצובה.
יש כמה את האמת.
תלוי מה מתאים לי יותר באותו רגע...
לפעמים אני באה לפה.
למה אני עצובה...
אני בעיקר עצובה מעייפות.
אבל לא עייפות מעבודה קשה...
או עייפות מחוסר מנוחה ממושך...
עייפה מלא לדעת כמה זמן ימשך הרדיפה הזאת.
אני מרגישה שהחיים שלי הפכו ל... " לנקות את השולחן, לסיים משימות, ולישון."
מה הייתי מצפה?
לא לחיות בארץ הזאת.
ואז ישר אני אומרת לעצמי " בואנה מי את בכלל יא גויה מפגרת עופי לאירופה למוסלמים שירצחו אותך" זה לא אני אומרת לעצמי, זה התגובות שקראתי בפייסבוק בערך על כל מי שכתב שעזב/רוצה לעזוב או חשב לעזוב את הארץ.
ולמה אני רוצה ?
או יותר מעניין למה אני לא יכולה.
לא למדתי תואר.
ואני לא בדיוק מעוניינת לטוס למדינה שכל מה שאני צריכה להשקיע בה זה כסף .
למה אני רוצה?
למה אני לא רוצה. אמיין את הטוב.
הארץ הזאת, היא ארץ חזקה. עם בני אדם מיוחדים וחמים, חמימות ישראלית זה משהו שלא תרגישו בשום מקום אחר בעולם, אני יודעת את זה כי אני הרגשתי את זה על בשרי כמה פעמים. את הגעגוע לחמימות של ישראל. את האור מלמעלה במטוס...
פעם אחת כשביקרתי בארץ שממנה באתי :D
ועוד פעם כשהייתי בצכיה שבועיים...
אין לי גם שום בעיה עם הקרירות האירופאית כמובן .
אבל עם ישראל, החלק הלא גזעני שלו, האנשים שלא הלכו עם העדר, עם הממשלה העיוורת, עם החוקים המפגרים, אלה שרואים מה לא בסדר במדינה.
רואים שב2006 יכלתי לקנות דירה ב 300 אלף שקל ( הייתי בת 15 , אז לא באמת יכולתי) והיום מחסן עולה מינימום 1.4
להיות בין המדינות היחידות שיש חוק הפללה לצרכני קנאביס.
להיות בין המדינות הכי מפוצלות בעולם. אשכנזים/מזרחים ,ערבים/יהודים , ימין/ שמאל, דתיים/חילונים. התנגדות לנישואי הומואים ולסביות במדינה.
לא יהודי יכול לשרת בצהל אבל לא יכול להתחתן כאן.
להתחתן זה רק ברבנות ומי שלא מעוניין בכל התהליך לא משנה מאיזה סיבה יהיה מחוייב לצאת מהארץ.
אני יכולה להמשיך עד מחר.
אין לי כוח...
אין לי כוח כי אני לועסת כל יום את אותה הדייסה שחונקת אותי.
גזענות באוטובוסים כלפי אתיופים?
מעסיקים שעוברים על כל חוק אפשרי, מדינה שלוקחת יותר מיסים ממה שאתה בקושי מרוויח כל חודש?
וזה רק עולה?
בנקאים שנותנים משכנתאות ובסוף גם מעקלים ללקוח שלהם את הבית?
לפתוח פה את החיים זה לפתוח עם משכנתא של כמה?
מליונים?
מה אני מפגרת?
חחחחחחח אני לא פאקין מפגרת.
אני יכולה לחסוך טיפה ולקנות טירה בצכיה .
למה אני לא עושה את זה?
כי המחיה היומיומית כאן וכמובן תסלחו לי שאני בוכה שגם בא לי להנות ולחיות בגילי...
אבל בכל זאת נקלעתי לכאן.
איך לצאת מכאן?
ומה אם אני לא רוצה בכלל?
ואם אני כן רוצה... האם אני יכולה?
ואם יום אחד אקפוץ למים ואמצא את הבית שלי?
צריך לשפוך את המחשבות האלה איפשהו...
בלי לקבל תגובות " טוסי מפה אם לא טוב לך יא רוסיה מפגרת".
לפחות אני לא מאותם אנשים.
שבמקום להלחם על שינוי כלשהו לפחות במחשבה ובמשקפיים הורודות המסריחות שהם לובשים.
איזה שינוי.
קל להרים ידיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: