וקר... קר כי התפשטתי.. ורצתי כמו משוגעת, לא ידעתי לאן...כל כך רציתי ופחדתי.

אז שרפתי הכל, וחשבתי שזה ינצל...ועכשיו. שחור.

הלוואי ויכולתי להחזיר את הזמן...הזמן מצחיק אותי, עובד מהר לא מתנצל לרגע.ואני ..רק מנסה לתקן את הצעדים שלי אחורה. מעולם לא רואה שאני עושה צעד אחד חזרה ואז מדלגת 10 קדימה.. לתוך החרטה.. לתוך החושך.. לתור הניתוק. וקר... מאוד קר.. 

וקר... קר כי התפשטתי.. ורצתי כמו משוגעת, לא ידעתי לאן...כל כך רציתי ופחדתי.

אז שרפתי הכל, וחשבתי שזה ינצל...ועכשיו. שחור.

הלוואי ויכולתי להחזיר את הזמן...הזמן מצחיק אותי, עובד מהר לא מתנצל לרגע.ואני ..רק מנסה לתקן את הצעדים שלי אחורה. מעולם לא רואה שאני עושה צעד אחד חזרה ואז מדלגת 10 קדימה.. לתוך החרטה.. לתוך החושך.. לתור הניתוק. וקר... מאוד קר.. 

אפנה את כל המילים שלי אליך, אדון יש לי הכל, אדון יכול לקנות את כולם...

בוא אני אסביר לך למה אני רואה דרכך.

אתה רואה אנשים כמו בובות, קל ליפול לזה כשאתה קונה את האנשים לידך בכסף.. "עתיד"...פוליטיקה..

תופתע לגלות שאני מרחמת עליך?

ההצלחה שלפי דעתך אני יכולה להגיע אליה, היא לא הצלחה בעיניי... 

ההצלחה היחידה בחיים שלי... לצערך הרב, הוא החופש.

לשם אני שואפת בחיים, לא לראות אנשים כמוך ביומיום שלי, לא להתעסק כל היום בעוד כמה מספרים בחשבון בנק.

אני לא שם. ואני רק שליש מהגיל שלך... ותראה כמה אתה עיוור...יש לך הכל אבל אין לך כלום!

כל יום מלווה ביותר ריקנות.. מרוב ריקנות לא נותר בך עוד כלום מעבר ל"פסגה" שלך...

שלא תטעה, לא אאחל לך דבר אחד רע...

אבל יש משהו שאני לא אתן לך לעשות , לא לך.. לא לעוד מליון כמוך...וזה לחתוך לי את הכנפיים...

וגם אם אצטרך להשאר על הקרקע כל חיי לא אתן למציאות שאתה מייצר להכתים אותי.

זה לא מעניין אותי.. לא מעניין אותי השם שלי, לא מעניינת אותי קריירה, לא מעניין אותי מליונים..

ומה כן אני רוצה...

אני רוצה לקום בבוקר, לפתוח את חלון לנשום אויר נקי...

לעשות את מה שאני אוהבת ולא לעצור לעולם... 

אם האהבה שלי תפרנס אותי.. היא תפרנס... ואם לא... עדיין.. זה מה שיגרום לי לוותר על שנים כל כך מדהימות כדי לממן לעצמי מצבה יותר יוקרתית?

האהבה שלי זה בן זוג.. ורצוי אחד.. ורצוי אחד שלא יטריד אחרות מינית מאחורי הגב שלי... למה? כי יש לו כסף.. כסף יקנה לו עורך דין טוב.. שם .. קשרים... הם יקנו לך שקט.. ושתיקה.. אבל מבפנים.. אתה כבר אכול על ידי תולעים מבחינתי.. יכול להיות שאני לא יכולה לתת לך הלוואה, אבל מה שאני נותנת לך זה מבט מרחם.. כי כל מה שחסר לך.. זה שירחמו עליך.

אני מסתכלת עליך... ואני מתפוצצת מכעס ושנאה.. אבל לא כלפיך.. כלפי התקופה הזו.. שתגמר... ותעבור.. אבל עדיין, כועסת.. כי קשה לי לראות אותך...

אתה מעל הרבה אנשים... אבל הדבר האחרון שאני רוצה להיות זה כמוך.

וכששואלים אותי, מה מפריע לי.. אם הייתי אומרת את האמת.. כנראה כבר הייתי בבית משוגעים.. כולם כבר עיוורים ומקבלים אותך ככה.. כמו שאתה..

אני לא. מההתחלה לא. 

אני לא רוצה שתחשוב שאתה הדבר היחיד שמפריע לי בחיים, אתה רק מייצג המון גדול מאחוריך... אתה הוא ההורה הלא תומך שרוצה שילד שלו ילך ללמוד משהו שיביא לו כסף, ולא אושר. 

אתה רק עוד בן אדם שחושב שאנשים יכולים להעניק לאחרים חיים, הם יכולים לעזור... לעזור באמת מהלב.. לא כדי שיגידו עליך משהו טוב.

אתה מייצג בעולם שלי, את האנשים השיטחיים האלה , שיש להם הכל בחיים והדבר היחיד שאני רואה.. זה 0 סיבות בשבילך לחיות.. 

אולי זו רק אני.

אז אני רק רוצה חופש.. 

חופש לטפס על הר בהודו ולא לרדת ממנו עד שהסטלה של החיים לא תעלה אותי באוויר. 

אני רוצה שהרוחות יקחו אותי למקומות שאנשים לא מגיעים אליהם... אני רוצה לחוות כל יום משהו חדש... משהו טוב... מבלי לעצור לרגע ולחשוב בהגיון.

קשה לך להבין אותי...

אולי אם לרגע אחד... תשכח מכל הכסף שיש לך.. ומכל האנשים שיש לך בגלל הכסף שיש לך... תבין שנהיית בן אדם זבל... שאת התואר הזה לא אעניק לך יותר... כי אתה פשוט כלום... אני רואה דרכך... וממשיכה בצעידה הלאה.. אחרי שהבנתי מה אני לא רוצה להיות בחיים.

אז תודה.

פהפיי.