קשה לקחת אחריות.
לפעמים אנחנו פשוט לא מסוגלים.
לפעמים לא פייר שניקח אחריות.
לפעמים בא לנו שמישהו אחר יבוא ויגיד " כן רע לך בגללי! "
"כן אני אשם בתוצאות שלך"
לפעמים בא לך שישקרו לך...רק כדי להתחמק מהאמת הפשוטה הזו.
רק כדי שלא תאלץ לאכול במודעות את הדייסה שבישלת.
לפעמים אנחנו לוקחים אחריות על המעשים אך התוצאות משקפות גורל לא ברור ומניאק שבא ודופק לנו סטירה.
אז לפעמים לא בא לך לקחת אחריות על דברים.
לקחת אחריות על חרא שנאלצת לאכול וכולם בטוחים שטעים לך.
על פעמים שנאלצת או בחרת לשתוק.
על פעמים שחשבת ללכת.
על פעמים שלא הלכת.
על פעמים שהיית קטן מכדי להגיב. או קטנה...
לפעמים בא לך שהחיים יקחו אחריות על עצמם.
כי רבאק, למה לא אמרתם? שלא תמיד זה פייר, המשחק הזה.
וקשה לא להתלכלך .
קשה להיות בן אדם אמיתי, כשצריך להסתכל תמיד כמה קילומטר קדימה...
או לבדוק שלא מנסים לדקור אותך מאחור.
אז פעם אחת התחמקת בדרך יחודית כמו שלך.
ואנשים ראו עוד קצת אור בתוך כל הבן אדם הלא ברור הזה שעומד מולם.
בפעם השנייה זה כבר זלזול באינטילגנציה הריגשית.
מפתיע שיש עוד אנשים עם אורות במציאות הזאת, נכון?
ומה להרגע יעזור לך?
זה לא שפתאום המחשבות יעלמו.
הדברים האלה שלא נאמרו.
כל כך הרבה דברים.
כל כך הרבה אנשים שיצאו מחיי והסבירות לראות אותם עוד פעם כמעט אפסית.
אבל אני כזו,
לא מסוגלת לא להגיד.
בא לי
בא לי שאתה תדע שאני מתעבת אותך שכל פיסת פחד וחרדה בי באו ממך. התעללת באנשים מלידה. אתה בן אדם קטן ואני רוצה רק לפגוש אותך ברחוב ולשאול... "רוצה לנסות להרוג אותי מכות עכשיו? כשאני ילדה גדולה יא בן זונה ? רוצה לנסות? כי אני מוכנה כאן ועכשיו! " אתה יודע כמה שנים לקח לי להתגבר על בפחד ממך... על הסיוטים? עד היום... ועוד שנים ושנים.
וכל מה שאני היום, זאת אחת שתחרוק שיניים אם תראה אותך חולף ברחוב. וראיתי פעם אחת זוכר? מזלך שהייתי עם אמא שלי וכל מה שרציתי זה שתמשיך ללכת כאילו כלום, אחרת אני אצטרך להראות לה מזה הגנה עצמית ולפרק לך את הפרצוף ליד המון אנשים.
והוא....
כי אני יודעת שעבר לא מרפה מאנשים שלא מרפים ממנו. ( מנסיון).
ללמוד ממשהו, על מישהו אחר, זה ללמוד משהו על עצמך.
ככה אני יודעת מה אני היום.
אז כדי שתתמקד במי שאתה רוצה להיות. ואת העבר תשאיר במקום שמיועד לזה.
כמה בזבוז זמן על להסתכל על מה שהיה, כשמה שיש פה מתחמק לך בין האצבעות, וכל דקה מבגרת אותך ואתה רק נשאר ילד בן 26.
פאקין 26.
הם מדברים איתי על ילדים. אני עדיין משחקת קאונטר סטרייק. ואני לא רוצה להפסיק .
אז פה אני מאכסנת את כל הדברים שלא נאמרים...
לא נאמרים, רק כי אנשים לא יהיו כאן כדי לשמוע אותם!
אין אחד שמספיק אמיץ בעולם שלי שמסוגל לקחת אחריות!
אתם לא תקחו את האחריות.
אז אני לוקחת אותה.
וזה הפך אותי למי שאני.
ואני מספיק אמיצה כדי לקחת אחריות.
אני יודעת לסמוך על מי שאני במה שאעשה מחר.האם אתם?
אני לוקחת אחריות כי אני יותר מחזקה היום לעמוד מולכם ולתת לכם תשובה לכל שאלת חיים עלובים או מדהימים שלא יהיו לכם.
https://www.youtube.com/watch?v=E6LOB2XVbL8
https://www.youtube.com/watch?v=E6LOB2XVbL8
נ.ב
מאמי אני יודעת שאתה סטוקר וקורא את זה... אז.... 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
