יש כל כך הרבה צבעים... ואני מציירת רק בשחור ולבן, יוצרת גוונים של אפור, טיפה יותר בהיר, ואז שוב כהה...
ורק בדרך לכל מקום יוצא לי לשמוע קצת מוזיקה ולראות כל כך הרבה צבעים שאני מתוך הרגל או שיגרה לא רואה.
לא הייתי מוותרת בחיים על השיגרה שלי, לדעתי הכי טובה שיכולתי לבקש מהרבה מובנים.
אבל מה לעשות כשאתה כאן אבל הראש אי שם בהרים של מדינות אחרות ולפעמים סתם מדינות שמזכירות את אותו רעש רק בלי הריח המסריח הזה של ישראל .
עם כל הכבוד לישראל. מדינה מעלפת עם ממשלה והכל מסביב רקוב. ( לכולם מותר להרגיש חוסר שייכות לבירוקרטיה ושקרים חוזרים מהתשקורת ).
אבל אנחנו לא בפוליטיקה נכון?
למרות שבסה"כ אני בטוחה שהדרך שלי הייתה הרבה יותר קלה אם הייתי בוחרת לעוף לצכיה או הולנד או אפילו מדינה רחוקה יותר.
לכתוב לכתוב לכתוב .
חשוב לי לכתוב... יש כל כך הרבה דברים שהיומיום הקודח פשוט משכיח.. למי יש זמן להתמודד עם כל כך הרבה מחשבות כשאתה מנסה לתחזק את התפקיד שלך בעבודה, לחזור הביתה ולדאוג שהוא יהיה הכי סבבה שאפשר... להתעסק במשהו שמרגיע את הדאגות.. ולבלות עוד ערב נחמד עם המשפחה שלי.
כותבת הרבה... מכירה אנשים שאוהבים לכתוב... מכירה כאלה שאפילו זנחו את האהבה הזאת כי (מליון סיבות ) אין זמן.
אז אצלי לכתוב זה כמו לשבור איזשהו קיר של נפש עילמת שפשוט באה ושופכת ושופכת ... והכל רק בהקלדה...
תנסו לגרום למישהו לשמור על שתיקה מלאה במשך שבוע... בלי להוציא מילה.
יש כאלה שימצאו את עצמם בשתיקה,
ללא כתיבה אני מאבדת משהו... משהו שפעם חשבתי שבלתי אפשרי לאבד, והיום אני קולטת שזה הלך ... וזה דווקא חסר לי.
הדרמות מתממשות בחיים כשאתה לא נותן להם שום ביטוי.
שריטות שריטות על גבי שריטות...
מה שמעורר אותי... מה שנותן לי עוד כוח... זה נקודות משתנות של רגשות... שלא נמצאים כרגע איפה שאני נמצאת.
בסהכ אני מאושרת. באמת... אוהבת כל דבר שקרה לי בחיים, מזל שאלוהים נתן לי את אופטימיות הזו שבי, אחרת כנראה כבר ממזמן הייתי פורשת. לא שרע. פשוט כי טיפוסים כמוני, רואים את הרע בהרבה דברים, זה בעיקר בא כשאני לא הולכת חזק אחרי הלב שלי.
אבל אני למדתי בעבר ממשהו דומה, לדעת שוואו איזה טוב זה... כמה זה טוב להיות בחוץ.
סופית בחוץ.
זה נותן לי כוח.
כי מזה זמן?
אז אתמול מלאו לי 26 ,
מה רציתי שכבר יהיה לי...
לגרום למישהו להיות ממש ממש מאושר בחיים.
לדעת שמה שאני עושה זה נכון.
לפגוש בגורל טוב.
לתת לחלק כלשהו בי למות.
ילדים.
ואם היה בא אלי דג זהב
הייתי רק מבקשת להרגיש משהו טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: