 כינוי:
פלופית 3> בת: 29 Google:
פלופית 3<תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2010
פרק 8
שלום לכולם!אני יודעת שלא עדכנתי כבר יותר משבוע,סוריי הייתה לי תקופת מבחנים ולא יכולתי להעלות פרק.אבלל לכבוד פורים מצאתי עכשיו זמן להעלות את ההמשך חח
מהפרק הקודם:
"בהצלחה", שתיהן אמרו לי באותו הזמן, "תודה" עניתי להם בחזרה והמשכתי ללכת לשכבה של דין.
הגעתי לשכבה והתקרבתי לכיתה,ברגע שבאתי להיכנס לכיתה ראיתי את דין וניק לבד שם עומדים אחד מול השני,זזתי אחורה במהירות ועמדתי ליד הדלת נשענם עם הצד על קיר ושמעתי את השיחה שלהן והרגליים שלי לא נתנו לי ללכת. פרק 8-
"מה אתה רוצה מנטלי?" שאל דין את ניק בתקיפות
"אני בטוח שמה שאני רוצה,זה גם מה שאתה רוצה", ניק ענה לו באותה התוקפנות שהייתה בקול של דין.
"אני מאוהב בנטלי",ענה דין במהירות,וברגע שדין סיים את המשפט הקצר הזה הגיב ניק במהירות, "גמאני מאוהב בנטלי".
הפסקתי לנשום באותו הרגע ולא שמעתי כבר כלום מי מה שהם אמרו.התחלתי לנשום עוד פעם אבל באיטיות רבה,והייתי חייבת להמשיך להקשיב.
"אני לא אהיה מוכן לוותר עלייה בכזאת קלות ובמיוחד לא לך!",דין אמר את זה והתחיל להתקדם לעבר ניק.
"אתה חושב שאני אהיה מוכן לוותר עליה?",והקול של ניק היה תוקפני.
"אתה אפילו לא מכיר אותה כל כך טוב! אין לך מושג איך היא,ואתה לא יודע כלום עלייה! אז אתה לא שווה אותה", אמר דין בהתנשאות על ניק
"תאמין לי שאני יודע את הנחוץ לי כדי להבין עד כמה שהיא מדהימה",ניק ענה לו כשבקולו רכות,ואני עמדתי מסמיקה ואפילו שידעתי שזה לא הזמן המתאים להסמיק.
"אתה לא יודע כלום,יא חתיכת..." דין התחיל להגיד לניק דברים רעים,אבל הפסיק
"אני חתיכת מה? נו תגיד! לא פלא שאתה פחדן,אפילו לא שווה לריב איתך",ניק אמר וקולו היה מאד רגוע אבל תקיף.
"לריב איתי על מי? על נטלי,אולי ניתן לה לבחור ואני בטוח שהיא תבחר בי", דין אמר ברוגע ויכלותי לדמיין את החיוך התחמני שלו.
"ולמה שהיא תבחר בך? אולי תזכור שאתה ידיד טוב שלה.ומי אתה שתקבע במי היא תבחר!", כבר לא יכולתי להמשיך להקשיב לריב שלהם! הם רבים עליי למה? למה זה קורה לי?!
"זהו שאני מכיר אותה יותר טוב מימך,ונורא חבל לי עלייך",דין אמר בקול כועס.שמעתי שכסאות זזים שם וראיתי שדין דחף את ניק ואז ניק דחף אותו,הבנתי שדין רצה לעבור ובגלל זה הוא דחף את הניק על השולחן והם התחילו מריבה. ניכנסתי לשם מהר וצעקתי, "אולי די!",הם עמדו קפואים על המקום המומים,דין רצה להגיד משהו אבל לא נתתי להם להוציא הגה מהפה.
"אני לא רוצה שיריבו עליי,ובמיוחד אתם! עכשיו כשאני יודעת מה שניכם מרגישים כלפיי,אני במיוחד רוצה לשכוח שרבתם! ואני רוצה שזאת תהיה הפעם האחרונה,כי אני לא סובלת ריבים.נשאיר את כל זה כיאילו זה לא קרה,ואם אני יגלה או יראה אותכם רבים עוד פעם עליי,תדעו שאני לא ארצה לדבר איתכם כי אני חוויתי מספיק ריבים בחיים שלי בקשר לדברים האלה אז פשוט תזכרו את מה שאמרתי לכם,וזהו שכחנו".
עמדתי מולם שותקת והם שותקים,היסתובבתי ויצאתי מהכיתה והתחלתי לרוץ לא רציתי לעצור פשוט רצתי והמטרה הייתה הביתה,אפילו השומר לא הצליח לעצור אותי פשוט המשכתי לרוץ והרגשתי את הדמעות יורדות לי על הלחיים ואת הרוח על הפנים.לא עצרתי אפילו לרגע אחד כדי לנוח,הגעתי לדלת הכניסה הרמתי את היד למעל המשקוף של הדלת והוצאתי את המפתח הנוסף פתחתי את הדלת וניכנסתי הביתה.טרקתי את הדלת,זרקתי את המפתחות על השולחן הקטן ליד הכניסה. צנחתי על הריצפה נשענת על הקיר והיסתכלתי קדימה ובראשי אין מחשבות בכלל,לא יכולתי להישאר בבית הספר ולהרגיש את כל הלחץ הזה של הרגשות,מה הולך איתי? מה איתי? ידעתי שהתחלתי להשתגע בגלל זה.
אחרי כמה רגעים של שקט,הפנים של ניק הופיעו לי במחשבות וחייכתי חיוך קטן ושאלתי את עצמי "מה אני באמת מרגישה כלפיו?",התחלתי להיזכר בחיוך שלו אליי כל פעם שראה אותי,ואיך הרגשתי את פעימות ליבו גם כשהיה רחוק מימני,לא יכולתי להסביר מה בדיוק אני מרגישה כלפיו.אני לא מכירה אותו כלכך הרבה זמן אבל כמו שהוא אמר גמאני יודעת את מה שנחוץ לי כדי להרגיש רגש כשלהו.אבל האם אני מרגישה את אותו הדבר כלפי דין,התשובה שלי הייתה ידועה מראש.הצלצול של הפלאפון שלי הפריע לי לחשוב היסתכלתי והשיחה הייתה מדין וידעתי את זה עוד לפני שהיסתכלתי על הפלאפון שלי,נהייתי ממש כועסת,אין לי כוח אליוו פשוט אין לי! אני נזכרת באיך שהוא דיבר אל ניק,ממתי דין שלי מתנשא ככה?! לקחתי את הפלאפון ליידים וניתקתי! אבל הוא לא הפסיק הוא היתקשר עוד פעם ועוד פעם.כיביתי את הפלאפון וזרקתי אותו רחוק על הספה! ישבתי כל כך כועסת הרגשתי את הכעס עולה ועולה,כיסיתי עם הידיים את הפנים שלי ועצמתי את העיניים,מרוב כעס איגרפתי את הידיים שלי וצעקתי, "אני רוצה שהכל יעוף!", המשכתי לאגרף את הידיים,פקחתי את העיניים ורציתי להירגע,אבל לא יכולתי כי כל הדברים שהיו מסביבי פשוט ריחפו באוויר בתוך הבית,מרוב פחד שהכל עומד ליפול עליי כיסיתי את הפנים עם הידיים,לאחר כמה רגעים שלא קרה כלום פקחתי את העיניים והכל נמצא במקום שלו,כיאילו זה לא ריחף כרגע באוויר.ישבתי בשקט ולא ידעתי כבר על מה לחשוב,אבל ידעתי שכל זה קרה עוד לפני שהבנתי מה בכלל קרה בזמן הזה,ועכשיו הגיע הרגע להבין. הבנתי שמה שהכי לא רציתי שיקרה זה שנלי תסע והינה שבוע הבא היא כבר לא תגור פה יותר,דין וניק מאוהבים בי והיו מוכנים לריב מכות עליי ולהגיד לי לבחור ביניהם,והדבר העיקרי הוא שכל הדבר הזה לא היה הזיה שהייתה לי מרוב כעס,הבנתי שיש לי כוחות,שיש משהו מוסתר בתוכי.קמתי והלכתי לשבת על הספה,היתיישבתי וראיתי את הפלאפון שלי שוכב מולי,אני חייבת לנסות את זה להוכיח לעצמי שזאת לא הייתה הזיה ושבאמת הבנתי,ושאני לא יהיה עדיין במצב של "הלפני שהבנתי", איגרפתי את יד ימין ואמרתי, "אני רוצה שהפלאפון שלי יעלם,אני רוצה שהפלאפון שלי יעלם", ופתחתי היד שלי מהאיגרוף והפלאפון נעלם,ניכנסתי ללחץ ולחפש אותו והתחלתי למלמל, "לא,לא,לא שיחזור שיחזור" היסתכלתי מסביבי והרגשתי מכה קטנה על הרגליים וראיתי את הפלאפון שלי שוכב לו על הרגליים,לקחתי את הפלאפון והוא באמת היה שלי.
שמעתי בחוץ את נלי וליז מתלחששות, "בואי נכנס בלי לדפוק,כי היא בטוח לא תרצה לקום ולפתוח לנו", ליז אמרה לנלי.
"אני מסכימה איתך,אבל אולי זה יראה חוצפה להיכנס ככה לבית שלה?"
"אנחנו חייבות לנסות".
חייכתי וצעקתי, "תכנסו כבר,כי אני לא מתכוונת לפתוח לכן!".
הם נכנסו,וקמתי מהספה הן רצו אליי וחיבקו אותי ואני החזרתי להם חיבוק,התיישבנו על הספה וסיפרתי להן את כל מה שקרה.
לאחר כמה דקות נלי היסתכלה על השעון ואמרה, "אני הכי בעולם הייתי רוצה להישאר איתך כאן אבל אני לא יכולה,אני צריכה לחזור הביתה והתחיל לארגן הכל לטיסה". היא הייתה כל כך עצובה כשאמרה את זה.היא הלכה ואני וליז נשארנו לבדנו.שיהיה לכם פורים מדהיםםם (:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
