תגדירו אופטימיות? :)

חופש.

ה-חופש.

 לחופש הזה אני חיכיתי פאקינג שנה שלמה.

ועכשיו הוא סופסוף הגיע.. ומשו פשוט.. לא בסדר.

זה לא החופש שככ רציתי.

אני מדברת עם חברות שלי. אצלהן החופש ממש מדהים.

הן יוצאות, עושות דברים. יש להן רשימות דברים לעשות

לחופש הזה.. גמלי יש רשימה כזאת. אבל אני בטוחה שאני

לא אצליח לעשות אותה עד סוף החופש. מה הטעם לעשות

אותה בכלל? =\

אני מנסה לצאת עם חברות, להשתחרר, להנות. אבל זה לא עוזר. שומדבר לא עוזר.

אני טקועה.

ריבים עם אמא, עליו. והרבה. אנמיה.

 אני מרגישה חלשה. אינלי כוח לשומדבר פשוט. ולא רק פיזית.. גם נפשית.

אני שבורה, ואני לא יודעת למה.

אני לא יודעת גם איך לצאת מהמצב הזה.

אולי זה דיכאון? אני כבר לא יודעת.

רואים את הרשימה שישלי בבלוג? בצד שמאל? "TO DO בחופש הגדול"?

אלה הדברים שרציתי לעשות בתחילת החופש.. עכשיו, הרצון לעשות אותם

נעלם. הדחף הזה להתקדם קדימה נעלם אצלי. פשוט אינלי כוח לכלום..

שוב, גם פיזית בגלל האנמיה, וגם נפשית.

סורי שהפוסטים האחרונים יצאו כאלה מדכאים =\

אני באמת רוצה להיות אופטימית.. אבל מה הטעם?