תגדירו אופטימיות? :)

"ליזה, ליזה תהיי חזקה..!" אני "מה קרה? :O" "סבתא מתה.. :("

זה היה אתמול.

חשבתי שאת הגרוע מכל כבר עברתי .

טחח. טעיתי. בענק.

בחיים לא הייתי בהלוויה. כלומר, היום הייתה הפעם הראשונה שלי.

לא ידעתי איך זה. כן, באים, אומרים כמה מילים. קוברים את הבנאדם היקר,

בוכים קצת..

אבל לא. זה אפילו לא קרוב.

לא נתתי לדמעות לצאת. האמת, לא בכיתי אפילו פעם אחת מאז שנודע לי שהיא מתה.

מספיק אמא שלי התפרקה, עדיף היה לי לשמור על קור רוח. ובאמת הצלחתי להרגיע אותה.

ההלוויה עברה בסדר. כשהגענו ראינו המון אנשים שנאספו מתחת לגגון קטן.. אחרי

כמה דקות גיליתי שהם קרובי מישפחה שלי ><" את רובם בכלל לא הכרתי, אבל זה לא

מנע מהם לבוא אליי ולמחוץ אותי בחיבוקים כשהם אומרים "אויי, כמה גדלת!!"

אחר כך ניכנסנו לאולם. לא היינו יותר מעשרים .

הלוויה קטנה יחסית, רק האנשים הקרובים אלייה.

אז הביאו את הגופה שלה.. גופה.המילה הזאת ממש מעצבנת אותי כרגע.

טוב, תיקון: אז הביאו אותה. היא הייתה עטופה בבד כחול שכיסה את כולה, לא יכולתי

לראות את הפנים שלה. נידהמתי עד כמה קטנה היא הייתה.

נתנו לסבא שלי להקריא משו בעברית, תפילה כלשהי. הבעיה היא שהוא בקושי יודע עיברית ><

פסדר, הצליח בסופו של דבר.

אחרכך כמה קרובי מישפחה, והחבר של אמא שלי ביניהם, שאינלו שום קשר אלייה,

שבכלל לא הכיר אותה כשהיא הייתה במצב נורמאלי, סחבו את הגופה על אלונקה

אחרי הדוס, שאני עדיין לא בטוחה איך קוראים לו .

הלכנו במשך כחצי שעה ברחבי בית הקברות. קבוצה גדולה של אנשים,

כולם מבוגרים חוץ ממני ועוד שתי בנות בנות 25.

כן, בשלב הזה הבנתי שאני הכי קטנה שם.

לבסוף הגענו לקבר. ערמה גדולה של אדמה נערמה ליד הבור , שבתוכו עמד עוד דוס.

שניהם שרו עוד תפילה, ואז הכניסו את הגופה לבור..

התקרבתי כדי לראות. אולי עמדתי קרוב מידיי.

הוא הוריד ממנה את הכיסוי הכחול שעטף אותה, וזרק אותו מחוץ לקבר.

עצמתי את העיניים בכוח לפני שראיתי את הפנים שלה.

[הספיקו לי התיאורים של סבא שלי ודודה שלי, שראו אותה בתחילת ההלוויה בלי כיסוי.

אני מעדיפה לזכור אותה כמו שהיא הייתה פעם.]

אז הוא כיסא בעדינות את הקבר בעריכי אבן, ויצא ממנו. אז לקח עט [חפירה],

והתחיל לכסות את הקבר באדמה.

התכופפתי ולקחתי גוש אדמה קטן. החזקתי אותו ביד כמה דקות, בזמן שעוד שני קרובי

משפחה נרתמו לעזור לזה שמילה את הבור.

"ניתגעגע.. בהצלחה בעולם הבא. :)"

לחשתי, וזרקתי את הגוש לתוך הבור. הוא התערבב עם האדמה שנפלה עליו.

זהו. ניגמר. עכשיו מותר לבכות.

זה לא היה כיף. לא כיף בכלל.

חח, הגעתי למסקנה שאני לא אוהבת מוות :\

ובכלל, לדעתי? אין לילדה בגיל שלי מה לעשות בלוויות.

כולה גיל 15, גם זה בקושי.

וזה לא משו נחמד. בכלל לא.

כניראה בגלל זה אני הייתי היחידה שם מתחת לגיל 25.

אבל הרגשתי טוב שבאתי. עשיתי את החלק שלי.

זהו. זה ניגמר.

עוד שבועיים יומולדת.

אנלא בטוחה אם לחגוג או לא.

אני באמת אוכל לרקוד לצחוק להנות ולהשתגע,

שבועיים אחרי ה.. "חוויה" הזאת? :\

יהיה טוב :)

333>