שאלווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווום D:
ווואי, כמה זמן לא היה פוסט.. עברו שניםם!!
אז הגיע הזמן לפוסט חדש, לא? ^^ לכבוד יום העצמאות ה61 XD
כל כך הרבה דברים קרו מאז הפוסט האחרון.. כל כך הרבה שינויים.
אז בואו נסכם בכמה מילים [מה שכמעט בלתי אפשרי לעשות, אבל ננסה בכל זאת]
את כל מה שקרה בזמן האחרון ^^:
~שלושה ימים מטווורפים עם מיטש D:
~יום כיףף בלונה פארק ^^
~פגישה עם הסקסיות שלי בעיר XP
~פתח תיקווה =]
~שוב פתח תיקווה..
~עודהפעם פתח תיקווה ><"
~ארוחה ענקיית במקס ברנר.. גררררר $_$
~ראיתי את הסרט "דמדומים" והתמכרתיי D: עודמעט יוצא הסרט השני ^_^
~המומולדת של שוש *.*
~יום העצמאותת בפתח תיקווה ::]
זה בערך כל מה שאני זוכרת.. טוב, מה לעשות?! אני סנילית P:
האחרון מהאירועים האלה, זה יום העצמאות המטורףף שהיה לי בפתח תיקווה
[אתמול ^^] והיה.. מטורף XD הפארק הגדול היה פשוט מפוצץ באנשיים!!!
אני ודנה פאקינג הלכנו לאיבוד כשחיפשנו את השירותים! ועד שסוף סוף
מצאנו אותם, בשנייה שניכנסתי לתא שירותים המזדרגג דנה התחילה לצרוח
"ליזההה!! ליזה!! זיקוקים!!". אז התאפקתי עוד חמש דקות.. ואז נישברתי
והלכתי להשתין D: אבל זה כבר יותר מידי מידע, הא? ><"
קניתי פלייבוי מהבהב אבל הוא נפל.. ומישהו לקח אותו.. דאמ =\
ואני לא ממליצה לכם על תפוח מסוכר.. יש שיכבה עבה של סיליקון לפני שמגיעים
לתפוח.. XDDD
והיה פקק תנועה ענקק על הגשר.. פשוט אנשים שעומדים בתור כדי
לרדת מהגשר.. והגשר ענקק, שתבינו, יש שם המון מקום, וכל המקום
הזה היה תפוס על ידי אנשים שטענו שזאת הייתה יציאת מיצריים, ושהם
עומדים להיות טקועים שם 40 שנה.. >>"
חבורת בנים רצו אלינו, השפריצו עלינו תרסיס שלג, צעקו "חג שמח" וברחו.
להגנתם נאמר שהם היו חמודים ^.^
טוב.. מספיק חפרתי? D:
יש שיר אחד, שכתבתי, הוא קצת דיכאוני.. אבל עדיין, תאמרו לי
מה דעתכם:
משב רוח קרירה, והחבל הדק התנדנד מעט.
היא עמדה שם, על החבל המתוח, לבד.
נשאה את עיניה לשמיים, בתקווה.
להינצל, להמשיך הלאה, כך היא מקווה.
נשימה עמוקה, ואז נשיפה.
ולאט לאט, ללכת היא ממשיכה.
אך החבל דק, והרוח נגדה.
והסיכויים הנמוכים לא היו בעדה..
היא הרגישה לבד, התחננה לעזרה.
בעוד צמרמורת מרה מרעידה את עורה.
אך היא המשיכה ללכת, והפחד בליבה.
לא הפחד להיות, אלה להישאר בודדה.
וצעד שגוי אחד, הביא לנפילתה.
אך איננה הופתעה, כי לכך היא ציפתה.
הנפילה מהירה, אך היא לא התרגשה..
ותוך שניות מספר, היא ברצפה התנגשה.
המוות מהיר, לא כאב לה בכלל.
וכך סופה הגיע.. באמת שחבל.
אך היא? לא הצטערה,
תמיד היא אמרה שהיא סתם עוד נערה.
אך בליבה ידעה, שהיא ילדה מיוחדת.
חייכנית, חביבה, ואפילו מאוהבת.
הטעות הייתה שלנו, שלא הבננו אותה.
התעלמנו והתאכזרנו.. והרגו אותה.
אבל היא לא כעסה על אף אחד,
ולא נטרה טינה לאיש.
וכך, בגללנו היא מתה.. לבד.
ואפילו הוא, בחסרונה לא הרגיש...
ואיך אפשר לגמור עם [זאת אומרת .. את ^^"] הפוסט הזה בלי כמה תמונות?!
בזמן האחרון ישלי חשק עז לעגיל באף.. יתאים לי? ^^
טוב.. אז כמו שבטח שמתם לב,
השקעתי!!
אז אנשים, תעשו טובה, וגיבוו!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
