כמעט שנה עברה מאז הפוסט האחרון שלי כאן, שהייה בלי הרבה משמעות.
האמת שאין סיבה מיוחדת שאני כותבת כאן עכשיו, אין לי משהו מיוחד לפרוק.
גם אין כאן יותר מדי קהל, ואם לחשוב אסטרטגית רוב הסיכויים שאף אחד לא יגיע לפוסט הזה בשישי בערב.
אבל השעמום היכה בי, ואם כן יש מישהו שיכנס לכאן אז אולי פנינות החוכמה שאחלוק יתרמו לו.
באופן כללי, הוצאתי פטור מצה"ל, והתחלתי שירות לאומי.
אני חייבת להודות שזו ככל הנראה ההחלטה הטובה ביותר בחיי, שהשפיעה על חיי בצורה הטובה ביותר.
נשארו לי עוד 9 חודשים עד סוף השנה הראשונה וככל הנראה האחרונה.
יש לי תוכניות גדולות מדי בשביל לעשות את זה למשך שנתיים.
אין לי מילים לתאר כמה חסרת סבלנות אני לחקור כמה אני טועה בנוגע לחלום האמריקאי.
בעוד 9 חודשים, אם ירצו כוחות הטבע, ואני, אעלה על מטוס הרחק מכאן אל החלום האמריקאי שכנראה ישפיך לי לתוך הפרצוף.
אבל אני אהיה שם, לספוג את כל האמת מאחורי מה שתיארתי והחלומות שבניתי לעצמי בראש.
אחרי כ4 שנים של קשר עם המון הפסקות, וחילוקי דעות, אני וחבר שלי נפרדנו כידידים.
אבל באמת כידידים.
בכל הפרידות הקודמות שלנו, כל אחד מאיתנו בתורו לקח את זה מאוד קשה ולרוב לא דיברנו, בשביל להקל אחד על השני.
אבל הפלא ופלא, התבגרנו, הוא התגייס, ואני הבנתי שכנראה לא כל הנוצץ הוא זהב.
הוא אמנם הייה בראש שלי, ותמיד פינק בסקס - היו הרבה דברים ששתקתי לגביהם והבלגתי ואזרנו אומץ לפרק את החבילה.
שכנראה הייתה ההחלטה השנייה הכי טובה בחיי.
שלושה שבועות לאחר הפרידה תודה לאל מצאתי סקס, עם בן אדם לא צפוי אך מגיעות לו שלל ברכות.
והיום - חמישה חודשים אחרי הפרידה ותחילת היזיזות, יש לי הרבה מה לומר על מערכות יחסים,
והעיקר שבהם הוא - תמיד לעשות מה שטוב לך.
לראשונה בחיי, קצת לפני גיל עשרים, אין בי את תחושת המירוץ אחר "חבר" "בן זוג" או "מערכת יחסים".
הסקס מספיק לי, החברים מספיקים לי, החברות מספיקות לי, ואני מספיקה לי מאוד.
אם מישהו אכן יכנס לכאן, אני יותר מאשמח לענות על שאלות על יזיזות,
מערכות יחסים עם בחור שלא מפסיק לאכזב אבל אוהב עד כלות נשמתו, פטור מצה"ל, שירות לאומי, או סתם דברים לא קריטיים.
אני לא גאונת הדור באף אחד מהנושאים, אבל אשמח לחפור עליהם.
סופ"ש רגוע, ומי יתן והחורף יגיע כבר.