כשהוא נפרד ממני במאי, חשבתי שזה סוף העולם.
כשביוני הוא חזר ואמר שלא הייה לו מושג עד כמה אני אחסר לו שמחתי.
כמה שבועות לאחר מכן, הבנתי שאמנם אני עדיין חסרה לו אבל הוא עוד לא מוכן להתחייב ולחזור. ואז הוא אמר שבספטמבר, נחזור.
חיכיתי. כמעט שלושה חודשים של הסתגלות לחצי לבד חצי ביחד, להגיע להבנה עם עצמי שאני יכולה בלעדיו לקח לי הרבה זמן.
ואז הגיע ספטמבר, ואני חזרתי והוא חזר, ואנחנו חזרנו.
ועכשיו אני לא יודעת. שבועיים +- מתחילת הקשר המחודש, כאילו מהתחלה אבל בעצם לקשר הזה יש כבר בסיס של עשרה חודשים.
אין לי מושג מה אני רוצה.
מה שבטוח זה שמאוד נח לי איתו, להגיד שאני אוהבת אותו אני כבר לא יכולה. להפסיק את זה אני מפחדת... כי להיות לבד זה קשה, ועכשיו שאין לנו בי"ס, אני לא אראה אותו הרבה משמע ניתוק מוחלט משמע, אבוד הקשר לתמיד.
אבל כשאני כן חושבת שטוב לי איתו, אני נזכרת גם כמה קשה לי איתו, וכשאני מדברת על כמה קשה לי איתו, הוא מכחיש ואומר "זה אני".
ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
אני אמורה להפגש איתו עכשיו, וחשבתי שאם אני אכתוב כאן, זה קצת יסדר לי את המחשבות.. אבל אין לי מושג קלוש מה לעשות... או איך להתנהג, או מה להגיד או מי לשאול.
נמאס לי כבר מהמלחמה הזאת בו.
אולי אני פשוט צריכה לוותר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Beautiful War