יותר טוב כלום מכמעט

תמיד אומרים שהאהבה הראשונה היא הכי חזקה וגדולה,
ואני תוהה למה.
אולי כי אנחנו אוהבים בלי לפחד?
נותנים לעצמנו להתמסר ולהיות בתוך האהבה עד הסוף,
לא יודעים את כמות הכאב בסוף, כשנגמרת האהבה.
אולי זה חוסר הידיעה וההתנסות הראשונית?
או שאולי כי זה פשוט הבן אדם שנועדנו לאהוב?

כמה עצבים.

מצד אחד בא לי להרביץ לך נורא חזק ולקלל המון.

ומצד שני אני נורא רוצה חיבוק וחום ואהבה.

מה יהיה הסוף איתך?

להיזרק באיזה חור, יער או סתם חוף נטוש.

סיגריות,  טלפון, אוזניות, מצלמה ומוזיקה. מוזיקה שלי.

שאני אבחר את הרעש שלי וכל השאר שקט.

שהטבע ידבר. לו אני מרשה.

אני נחנקת. כמעט ולא נשאר אוויר.

אני חייבת לשחרר

חייבת לסדר את הראש ולא יודעת איפה להתחיל.