יותר טוב כלום מכמעט

שעת לילה מאוחרת,

ואני מוצאת עצמי יושבת לבד בחדר וחושבת עליך.

איך לאט לאט עולה דמעה, ועוד אחת.

אולי זה הסופ"ש שגורם לי להרגיש יותר בחסרונך,

המיטה הריקה שמחכה לי.

או הזיכרון של יום שישי, של הפעם הראשונה, כשחזרת מהצבא.

קשה בלעדיך, ריק בלעדיך.

אני יושבת עכשיו, וממשיכה לחשוב.

והדמעה שירדה לאט, כבר הפכי בכי אמיתי.

פתאום כל הטוב והכיף שעשינו בסופ"שים חוזר,

הימי שבת שקמתי בהם, עטופה בחיבוק שלך.

ארוחות הבוקר המושקעות, הים בכל יום שמש מבורך.

השירים, המילים, עשית אותי מאושרת.

אושר שלא חוויתי מימיי. אהבה טובה, לא כואבת.

ועכשיו, אני חוזרת למציאות.

אני כאן, לבד, וחושבת עליך.

מנסה להבין איפה טעיתי ואם עשיתי את הצעד הנכון.

3 סופ"שים בלעדיך.

3 שבועות של בכי אינסופי.

קשה בלעדיך

איך ברגע אחד הכל משתנה

ואיך הבן אדם הכי קרוב הופך לזר גמור

אני שבורה, 

שבורה בגלל הבן אדם היחיד שידע לתקן אותי