טוב נו

לא יודע, מצד אחד בא לי נורא לעשות אירוע ולהזמין חברים, במיוחד כשאני יודע שלא יהיו שם ההורים שלי ואחותי, אלא רק אחי ואני בבית. אני יכול לארגן את זה ושזה יהיה מגניב ואולי אפילו כיף לי. אני במקום מסוים אפילו רוצה לנאום נאום מרגש על כמה השתניתי מאז יום ההולדת הקודם, ולהראות את התמונה בתעודת הזהות כהוכחה קטנה.

לעומת זאת, אני מאד לא רוצה להכנס לזה. אין לי חשק להרים אירוע, קטן או גדול, ואין לי חשק להשתתף בו, שלא לדבר על זה שאין שום סיכוי שאני אנאם ואין שמץ של סיכוי שמישהו ירצה להקשיב.

אין לי מושג מה אעשה ביום הולדתי. אין לי מושג מה אני רוצה כמתנה.

אני תמיד ככה. לא מתעניין בזה יותר מדי. לא מוטרד. אני לא נכנס ללחץ, לא מתעצבן, לא רב עם אף אחד, גם לא עם עצמי.

זה יוצר מצב שבו אין לי דעה, או רצון. יש לי רק אוסף מורכב וגדול של מחשבות.

אגב, אותי שכנעתי שאין שום משמעות או סיבה לכלום - אותה לא. זה כי אני יותר פתי, אבל אולי אני גם יותר צודק.

מזל טוב לי בעוד תשעה ימים.

אור

*עלה מהקבר בעקבות הוספת קטעים כטיוטות. התאריך המקורי הוא 25.12.10.

**עצם זה שחזרתי לכתוב מעיד על משהו.