פתית שלג בדרכים, משני הצדדים

הבלוג הפך ליומן זיכרונות... זיכרונות של ימים שמחים ועצובים.

שלא תחשבו שהפסקתי. אני אף פעם לא אפסיק לכתוב. אבל אולי זה יותר מדי חשוף כאן. קהל שאי אפשר לדעת מי הוא. זה מורכב כל העסק הזה. אבל בטח יגיע יום ואני עוד אחזור. כי הבלוג הזה הפך לחלק מהנשמה שלי. וזה לא משהו שאפשר לטשטש כל כך מהר.

ואם יש כאן מישהו, שרוצה בכל זאת להתעדכן קצת במה שאני כותבת ולשמור על קשר,

מוזמן לכתוב כאן את המייל שלו, אני מבטיחה להחזיר תשובה ולעדכן.

סתם שתדעו שאני אוהבת אותכם.

תמיד.