הינה שוב פעם אני מוצאת את עצמי כותבת בלוג,
לא מבינה למה, אולי מהדחף שלי לכתוב על דברים.
הבלוג שלי הולך להיות כמו כל הבלוגים, מדבר על החיים והדברים בניהם.
הדחף שבי חזר לשליטה, ואני ממשיכה לכתוב כמו תמיד.
עכשיו במיוחד שאני במועצת התלמידים של כל הארץ.
וממליצים לי ללכת גם למועצת התלמידים הבית סיפרית.
אני באמת ילדה חכמה, אני גם בכיתת מצוינות וכל הציונים שלי גבוהים, שנה שעברה הייתה די מקובלת, אבל בתחילת השנה פשוט התרסקתי.
החיים הפרטיים שלי לא מזהירים כל כך, אותם חיים כמו של כל הבנות המתבגרות - רצון להרזות, חבר, חיי חברה וכו'
רק השבוע הילדה שאני שונאת עברה כיתה, בהתחלה לא שנאתי אותה. למען האמת היינו חברות *די* טובות, עד שקרה משהו עם החבר שלה והיא התחילה לריב.
המקרה עם החבר שלה לא היה אשמתי.
"א' במערכת יחסים"
ואוו! כיף לה, התחלתי בהתלהבות להגיב לה ולשאול מי זה.
אחרי שנודע לי שזה נ' ילד שלומד ליידנו שלחתי לו הצעת חברות בפייסבוק.
"היי" שלחתי לו בפייסבוק עם סמיילי, רק שיבין שזה במטרה ידידותית.
"הי, מכירים?"
"כן אני חברה של א'"
"אה, אפשר לעבור לאייסי? אני שונא לדבר כאן"
*אחרי חמש דקות שיחה בתוכנת המסרים*
"אפשר את הפלאפון שלך[: ?" שאל מחכה לתשובה חיובית.
טוב הוא חבר של א', הוא אמור להיות חמוד לפי הסיפורים שלה, הוא אמור להיות נאמן וכל השטויות האלו, מה יכול לקרות?
"בסדר... 050... "
הייתי ילדה די פתוחה, היה לי ראש של בנים. בוא נגיד שאיתי היה קל להפתח ולדבר על כל מיני נושאים מיינים וחיי חברה ועל מה שקורה.
אבל איתו נמנעתי לדבר על סקס, בכל זאת הוא חבר של חברה שלי, פחדתי שהיא תכעס עלי.
כל פעם שהוא דיבר על זה שלחתי לו הודעה זועמת, עד שהוא הבין את הרמז.
אחרי כמה ימים של שיחות הוא רצה להפגש, לא בדרך ידידותית במיוחד.
כל פעם שהוא היה קרוב לבית שלי הוא התקשר.
תמיד אמרתי לא.
הגיע היום שהיה לו יום הולדת, הוא חגג בחופשה בטבריה עם בני משפחתו.
*צלצול ברקע*
"הלו?"
"הלו, עמית? תגידי מזל טוב יש לי היום יום הולדת" אמר בצחקוק.
"מזל טוב" אמרתי בחביבות "אז מה אתה רוצה ליום ההולדת?"
"להפגש איתך" אמר במהירות.
"טוב ביום חמישי בחמש תיהיה בפיצת .... "
"טוב, חכי א' כבר שעה מתקשרת אלי אני צריך לענות לה"
*אחרי שתי דקות*
"ניתקתי לה, אני רוצה לדבר איתך" אמר בצחקוק.
*התחלתי לשיר לו היום יום הולדת*
"חח תודה, אני כבר רוצה להפגש איתך"
בארבע, נירדמתי. הפכתי את היום לילה והלילה ליום אז מה ציפיתי?
היה שעת לילה מאוחרת, בשבילי לפחות. שמעתי את הצלצול מי יכול להתקשר אלי באחד בלילה?
שראיתי על הצג 'נ' לא הבנתי מה לחשוב, עניתי לו מרוב טיפשותי.
"לא באת..." אמר בשקט "רוצה להפגש עכשיו?"
אני ילדה של אמא, משעה שמונה אני אפילו לא חושבת על לצאת מהבית.
"לא... אני מפחדת"
"נו זה אני ואת, אין לך ממה לפחד"
"מאוחר לי..." אמרתי בפשטות.
"נווו..."
"אבל אמא שלי לא ערה"
"נו יופי תירדי לחמש דקות היא לא תידע"
*אחרי שיחה של עשר דקות ניכנעתי למילים שלו*
"בסדר רק חמש דקות" אמרתי בשקט והתחלתי להתארגן.
מה שלא ידעתי אז, זה כמה בנים יכולים להיות מגעילים. הפיגשה אתם יכולים לדמיין מה קרה, הוא לא אנס אותי אך היה קרוב. הייתי צריכה לחנוק אותו בשביל לעלות הביתה, זה היה היום הנורא בחיי.לאור העובדה שא' אחרי זה התגלתה כרשע לא נשלט. היא בהתחלה הבינה ואמרה לי לא לדאוג, אבל אחרי כמה זמן היא פשוט הייתה מגעילה, מישהו עשה לה איזה שטיפת מוח. היא התחילה לספר לילדות גדולות, שמטרתן הייתה לצווח עלי כמה שאני ילדה מגעילה ולאיים עלי, אני לא אשקר ואגיד שלא פחדתי.
בתחילת השנה, הייתי ילדה לא מקובלת, כי פחדתי. פחדתי מאיך שאנשים מסתכלים עלי, ממה שהם חושבים שא' סיפרה להם את הסיפור מנקודת מבטה. איך שהיא עיוותה דברים בצורה גועלית, שגם אני לא יכולה לעוות כל כך, אני ישבתי בצד כבר התחלתי לחשוב אולי אני אשמה? אולי כל המקרה הזה קרה בגללי? אולי אני באמת זונה? אולי הכל בגללי? הביטחון שלי ירד ברמות.
הגענו למצב שממש רבנו מול כל הבית ספר, זה היה -לבד- מול כל השכבה מעלי. לא' היה אחות שלמדה איתנו שנה שעברה, אז א' יצרה קשריי ידידות איתה.
אחרי ששרטתתי אותה, ילדה שגדולה ממנו בשנה התחילה לאיים עלי, פשוט הלכתי משמה. אחרי שסיימה לקרוא לכל הבנות שגדולות ממני בשנה לצעוק עליי, היא הלכה לבכות למורה.
המורה ניסתה לגשר, ללא הצלחה. זהו פחדתי ללכת הביתה בגלל השכבה מעלינו. אבל בסוף הלכתי.
ככה זה היה פשוט פחדתי. אבל הכל השתנה שהיא רבה עם ל'. ל' היא חברה טובה שלי, שגרה ליד א'. הן רבו משום מה ואז היא הייתה איתי.
התחילו לאט לאט כולם להיות ב'מחנה' שלי. ואז הגיע השלב הגדול. בו הכרתי את אביעד, חבר שלי.
הוא גדול ממני בשנה, ואיך ידיד שלי אמר 'מצאת לך מישהו עם מלא גב'.
הרגשתי מוגנת, סוף סוף שמחתי. א' ידעה שאין לה כבר חברים, והלכה לבכות לאמא שלה. אמא שלה הקשרה לאמא שלי והתחילה לצעוק עלייה שאני גורמת לזה שלא יהיה לבת שלה חברים.
דאמ א' סיפרת בכלל לאמא שלך מה אני עברתי? מה הייתי צריכה לעבור? כל לילה לישון מבלי רצון להתעורר. כל לילה להתפלל לאלוהים שיהרוג אותי שאני ישנה. הייתי לבד הייתי צריכה למצוא חברות אחרות. הייתי בודדה חסרת חברים. איך מ'הילדה החמודה שטובה לכולם' נהפכתי ל'זונה'.
לא ידעתי בכלל אם אני רוצה להמשיך לחיות, חייתי בפחד פשוט פחד. עד שאלוהים גרם לאושר שבי.
אבל את זה היא לא ידעה לספר לאמא שלה, היא הרסה לי את החיים, והבטחון שלי לא יחזור להיות כמו פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: