אז כמו שכנראה כולם יודעים, אתמול היה גמר האח הגדול. אני זוכרת שלאורך כל היום היתה מין אווירה מיוחדת כזאת, אוירת סיום.
כשהגיע הגמר הגדול, קיוויתי שלא יהיו שום הפתעות, וקיוויתי שסער יגיע למקום האחרון, כי לאורך כל העונה לא ממש סבלתי אותו. קיוויתי שאלירז יזכה, ולא רק בגלל הדרך שבה הוא שיחק, אלא גם בגלל מה שהוא מייצג. אלירז מייצג בעיני את ההגיון, היושר, האמת, טוב הלב והרגישות שאמורה להיות בבן אדם. סער לעומת זאת נחשב בעיני לבן אדם אגואיסט, חסר רגישות, חסר סובלנות ובעל ראש מרובע, הוא לא מוכן לקבל דעות אחרות, הוא תמיד חייב להגיד את המילה ההאחרונה.
כשהראשון שיצא מהבית היה גואל, קצת התאכזבתי, כי הוא היה אחד הפייבוריטים שלי (חוץ מאלירז כמובן). מה שעבר לי בראש, מעבר להפתעה, היה: הלוואי שסער יצא רביעי, אוו, בבקשה שהוא יצא רביעי.
כשפותנה יצאה רביעית שוב התאכזבתי, אבל יותר בגלל שסער לא יצא. אהבתי את פותנה יותר בתחילת העונה, אבל לאט לאט התחלתי רק לחבב אותה, לא יותר מזה. הרגיז אותי קצת הנסיון שלה להיות פוליטיקלי קורקט עם כולם, אבל מעבר לזה היא אישה טובה, היא מונעת רק מתוך כוונות טובות.
כל מה שיכולתי לקוות אחרי היציאה של פותנה מהבית היה שסער יצא שלישי..
ואז אלין יצאה שלישית. כל כך התעצבנתי! אלין היתה צריכה להגיע לדעתי למקום השני! היא כל כך חמודה, וכל כך טהורה, כל מה שהיא אומרת ועושה נובע רק מטוב לב. מעבר לזה, היא גם שברה כל כך הרבה סטיגמות ודעות קדומות. גם אם לפעמים היא נראתה קצת מפונקת ומטופחת יתר על המידה, היא הוכיחה שיש בה משהו מעבר לזה, וזה כל כך ראוי להערכה.
אחרי התאוששות קצרה והפסקת פרסומות באורך יציאת מצרים, הגיע הרגע הבאמת משמעותי: היושר,ההגיון והערכים הטהורים מול החוסר רגישות, חוסר הסובלנות והילדותיות מאוסה. הלב שלי פעם כאילו הייתי ממש שם, בתוך הבית, ורק חשבתי לעצמי שבטח אלירז עומד לחטוף התחקף לב. ארז אמר את המשפט הידוע שלו ואז הגיעה השתיקה הגורלית. השתיקה הזאת היתה כל כך ארוכה, כל כך מותחת, אבל כל שניה של מתח היתה משתלמת כשהשם שהגיע אחרי השתיקה היה אלירז D:
צרחתי משמחה XD
כשראיתי איך סער הגיב כשהוא יצא מהבית, ואיך הקהל לא נתן לו לדבר בגלל שהיה עסוק בקריאות עידוד לאלירז, שמחתי כל כך..
כשאלירז בכה, הדעה החיובית שלי עליו רק התחזקה XD
אני חושבת שהעונה הזאת, כמו הקודמת, היתה מעבר לסתם תכנית ריאלטי. העונה הזאת היתה ניסוי חברתי ובסופו ניצח הקול ההגיוני והחיובי כל כך.