בימים האחרונים היו כמה דברים שהטרידו אותי. ברמה האישית זה היה המבחן במתמטיקה, שגרם לי לחוסר שינה מרוב לחץ. אבל הוא עבר, והוא הלך טוב יותר ממה שחשבתי. בתפיסה הכללית מה שהטריד אותי היה מה שקרה בימים האחרונים. כל יום עוד הרוג, עוד פצוע, עוד מישהו שהחיים שלו נהרסים בגלל אדם אחר שפועל פשוט בחוסר אחריות וחוסר שיקול דעת. ביום ראשון למשל שמעתי על שני ילדים בני 12 שבסך הכל רצו לצאת לרכב על אופניים בשכונה, ובסוף אחד מהם לא חזר. שניהם נדרסו על ידי נהג מונית שברגע אחד הרס לאנשים חיים שלמים. בזמן שאחד הילדים שכב והתאושש בבית החולים, החבר שלו נלחם על חייו עד היום. היום הקרב נגמר- הוא מת. כששמעתי שהוא מת פשוט הזדעזעתי. איך לעזאזל קורה שילד בן 12 שעוד לא הספיק בכלל לחיות, שעוד כל כך הרבה חיכה לו, היה לו כל כך הרבה מה להספיק, פשוט מת בגלל רגע אחד. זה פשוט מזעזע, זה מקומם. אם זה לא מספיק, היום עוד ילד, בן 8, נהרג בתאונה. והמקרים האלה מצטרפים למשפחה השלמה שנמחקה ברגע אחד בכביש הערבה. אני לא יודעת מה קורה. אני לא יודעת מה עובר על אנשים, איך הם מרשים לעצמם לפעול בחוסר אחריות, חוסר אכפתיות כזאת.
הייתי חייבת לפרוק את הרגשות האלה, באמת. לא יכולתי יותר לשמור את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
