סקס חסר משמעות. זה מה שזה היה.
וזה קרה כי זה מרגיש כמו הרגל ולא יותר מזה כי עבר לי כבר מזמן. מסתבר שמבחינתו לא כל כך.
ואיך לא, עם א' ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב ושוב ושוב.
אחרי שכעסתי על עצמי ושנאתי את עצמי ונגעלתי מעצמי החלטתי שמספיק. אני לא אוכל יותר חרא ממנו ומהחוסר וודאות שהוא נמצא בה.
אני הולכת לסיים את זה אחת ולתמיד ולשם שינוי זה יבוא מהצד שלי.
אז אחרי שלושה ימים של נתק מוחלט כדי שאני ארגע, התקשרתי אליו-"אני אחזור אלייך מאוחר יותר אני באמצע משהו".
כמה מפתיע הוא שכח.
אחרי עוד כמה מקרים מצאתי את עצמי בוכה בהיסטריה מאלף ואחת סיבות. מצאתי תירוץ להתקשר אליו.
הוא שומע אותי מתבכיינת לו בצד השני של הקו "אפשר לבוא אליך?" הוא אומר בקול מהוסס "אממ כן, אבל מה קרה?"
ממלמלת משהו כמו הרבה קרה ואומרת שאני אבוא... הכל עובד כמו שתכננתי.
אני מגיעה ואמא שלו שמחה לראות אותי בדיוק כמו שמיה הכלבה המפגרת שלו שמחה גם רק שאמא שלו לא מודעת לזה שהייתי אצלם
גם לפני שלושה ימים.
עולים למעלה, שואל מה קרה, מזיינת לו תשכל קצת ואז זורקת "גם אתה מעצבן אותי".
אחרי שהבהרתי לו כמה דברים ושאני כבר לא רוצה לא משהו מוגדר ולא משהו בכלל ושעבר לי ואחרי שאמרתי לו שזה טוב ויפה שהוא אומר סבבה ומסכים רק השאלה אם הוא יעמוד במילה שלו, חתמנו את העניין שזה לא יוצא מגדר הידידים.
תודה לאל.
הקלה. נשימה לרווחה. הרגשה של ניצחון כזה.
חודש אני בנתק ממנה. רק עכשיו אני שמה לב כמה שזה השפיע עלי. לרעה. כל כך רעה.
לפעמים אני חושבת אולי להפסיק עם המשחק המטומטם הזה שלי אבל משהו בי אומר "לא, עדיף לך ככה. את לא צריכה לאכול יותר חרא ממנה".
עוד הקלה. עוד ניצחון לאוסף.
לפעמים אני חושבת איך שאני לא רואה דברים בבירור. ועד שאני רואה אותם אני כבר נדפקת מהם כל כך הרבה פעמים. תרתי משמע?... יופי, הצחקת את עצמך.בנימה אופטימית זו, טוב לי ככה. באמת שכל כך טוב לי ככה.
בנימה פחות אופטימית, אני צריכה עבודה. דחוףף
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
T.O.M