איבדתי את הבתולים בתאריך 13/02/2016.
אני זוכרת כמעט לגמרי כל פרט ופרט שקרה באותו ערב. קראו לו הדר, בן 21, צנחן (אני אישה טיפוסית וזה מה שעשה לי את זה, תכלס גם עכשיו זה עושה לי את זה). הכרנו יום לפני ופשוט החלטתי שהוא זה שיקח לי הבתולים. למה סטוץ? כי את הראשון אף פעם לא שוכחים, ואם הייתי עושה את זה עם מישהו שאני אוהבת וזה היה נגמר לא הייתי יוצאת מזה בחיים. ככה אני, מתוסבכת.
לא מתחרטת על זה אפילו לשניה, אבל על מה שקרה אחרי זה כן.
המנטרה שמלווה אותי כל החיים (חוץ מ"אדם בוגר יודע לדחות סיפוקים"- תודה אבא.) זה שצריך לנסות הכל (טוב, כמעט הכל) והכי חשוב, לא להתחרט על כלום. חבל שאני מתחרטת.
אפשר להגיד שהפכתי לשרמוטה מאז, לא חושבת שזו קללה, לא חושבת שזה אמור להעליב אותי (למרות שכמה פעמים גברים קראו לי ככה ונפגעתי עד כלות נשמתי).
נכנסתי למצב של אופוריה. חיפשתי קרבה דרך סקס.
במשך שנה וחודשיים(כמעט) אני חושבת ששכבתי עם כמעט 30 גברים.

הדר, לירן, אילן, רז, גיא (בשלב הזה אני כבר לא זוכרת את הרצף הכרונולוגי), רוי, ליאור, כפיר, רון, אופיר, דן, איתן, אלון... איבדתי את זה, אני אפילו לא זוכרת 60% מהגברים ששכבתי איתם.
אף פעם לא הייתי מושכת או הרגשתי מושכת (הדר המקסים אפילו אמר לי שהוא אוהב "שיש במה לתפוס" אבל אני הייתי קצת יותר מידי מלאה, שהוא לא חשב בהתחלה שנשכב אבל אחרי שמצצתי לו הוא רצה. כבוד גדול, אני מוצצת טוב.)
אחרי שאיבדתי את הבתולים נכנסתי להיי, נכנסתי לאופוריה. חשבתי שככה אני אשיג קרבה, ככה ירצו אותי, לא רציתי אז מערכת יחסים אבל ברמת העקרון, גם חשבתי שככה יקחו אותי בקטע רציני (טעות מרה).
שכבתי עם כל דבר שזז, גם כשלא רציתי ב100% לשכב איתם, גם כשהייתי חוזרת מהצבא גמורה מעייפות, גם כשלא היה לי ממש חשק. הרגשתי שאני חייבת, כי אם הם רוצים לשכב איתי אני צריכה להגיד תודה. והם היו אנוכיים, והם ניצלו אותי ואת החולשה שלי. והם גרמו לי לשנוא את עצמי (בעיקר את האופי שלי, עד כמה שזה עצוב זה נתן לי קצת בטחון בנוגע לאיך שאני נראית, למרות שגם למדתי שזה ממש לא קשה לפתות גברים לא משנה איך את נראית).
אבל אז התחלתי לחפש מערכת יחסים, הבנתי שסטוצים לא מספקים אותי. אז בהתחלה הלכתי על יזיזות, פיתחתי רגשות, חשבתי שאני אהיה האחת שתגרום להם לרצות משהו רציני. כמה טעיתי. כמה נפגעתי. עצוב. 
יצאתי לדייטים, ודווקא אלה שכן רצו אותי לא רציתי אותם בחזרה. תמיד מצאתי בהם פאקים, ואלה שרציתי? או הבינו שהם לא בקטע של משהו רציני או שהם חזרו לאקסית שלהם (אני מגנט לאקסיות??)
פעם שאלתי מישהו למה הוא לא ראה אותי מלכתחילה כמשהו רציני והוא אמר לי שאני פשוט "משדרת סקס". מאז זה הפך לבדיחה בקרב החברות הכי טובות שלי, אבל אני עדיין קצת מתוסכלת מהעניין, איך אני בדיוק משדרת סקס? מה, כי יש לי ציצי? כי אני מחייכת? משהו באישיות שלי?
ואז קלטתי שאולי לא מתאים לי משהו רציני. מוקדם מידי. אני בטירונות ואין לי זמן. יאללה, בחזרה לסטוצים!
הבנתי שלשכב עם אנשים חדשים כבר לא מתאים לי, שוב להסביר להם מה אני אוהבת, שוב סקס ראשון לא משהו, אז מצאתי לעצמי כמה יזיזים.
היו ימים שהייתי שוכבת עם כמה אנשים, אחד אחרי השני.
עשיתי אפילו שלישייה פעם אחת.
הייתי סאבית של מישהו (פעם אחת, לא התאים לי שוטים וגאגים וכל החרא הזה. מצחיק כי כשהורדתי מי לפני יומיים ראיתי שהוא קרא לי "סאבית 18 פתח תקווה").
עשיתי את זה בים, בפארק, בבית ספר בלילה, במשרד של מ"פ (על השולחן מול דגל ישראל, קלאסי רצח).
שיקרתי לגברים שאני בת 18 (שחס וחלילה לא תשכבו עם בת 17 ו11 חודשים כי היא קטינה).
גם עברתי פגיעה מינית על הדרך, אחד הדברים שגרם לי לאבד את הבתולים. פשוט רציתי לשכוח מזה.
אבל ככל שעברו החודשים בצבא ונהייתי עייפה יותר (כן, אמרתי את זה, אוגוסט 16 עייפים) הבנתי שכבר אין לי טעם לסטוצים, או ליזיזות, שאין לי כוח לסקס בכלל. אני כל כך מעט בבית וגם כשאני בבית, יש לי אמא חולה שאני צריכה להיות איתה, אז למה לטרוח?
התחלתי לחשוב על עצמי. התחלתי לחשוב כמה חלשה הייתי. מצצתי לאנשים שעות תמורת כלום ושום דבר (קבעתי לעצמי כלל חדש, אני יורדת לך אם אתה יורד לי. אם אתה נגעל לפחות תשתמש בידיים שלך יא חרא אנוכי), לא נהנתי מהסקס (למה 90% מהאנשים שהייתי איתם גומרים תוך דקה? בדיוק בגלל זה אני לא שוכבת עם גברים בגילי, אבל מסתבר ששפיכה מוקדמת מתרחשת גם אצל בני 23 ו24), הסקס הכאיב לי, הם לא ידעו לנשק, לא ידעו לרדת, לא ידעו לעשות ביד, לא ידעו כלום.
הבנתי שאני לא חייבת כלום לאף אחד, אז התחלתי לסנן אחד אחד.
מוצג א:
"היי, רוצה להיפגש?"
-"א. אני בצבא
ב. לא חושבת שכדאי, פעם אחרונה לא נהנתי וזה הרגיש מאולץ"
הוא לא וידא אפילו שאני רטובה ופשוט נכנס (אחרי שביקש שאני ארד לו כמובן), ובזמן הסקס פשוט מבלי הודעה מוקדמת יצא, הוריד את הקונדום וביקש ממני למצוץ לו עד שיגמור כי "הוא לא גומר עם קונדום". נראה לך שאני אוהבת שגומרים לי בפה? ואם כן, לא כדאי לשאול קודם?
כמובן שזה לא הספיק לו אז 4 ימים אחרי זה שאל אותי "לא בא לך עוד פעם" אפילו בלי סימן שאלה אז עברתי לטקטיקה אחרת: "יש לי חבר". עזב אותי בשקט.
מוצג ב:
יצאנו כמה פעמים, בהתחלה אמר לי שהוא לא רוצה משהו רציני, אחרי זה אמר שהוא ממש מתחבר אליי ורוצה לנסות, ואז התחרט ואמר שוב שלא מתאים לו.
לא שכבנו אפילו כי לא עמד לו, לא מנע ממנו לבקש ממני למצוץ לו בערך 6 פעמים באותו ערב.
אחרי שסיימנו את זה, בערך לפני חודשיים, שולח לי הודעה ב1 בלילה אם בא לי לבוא אליו. אני מסרבת.
"אז זה אומר שלא אקבל פינוקי הלילה" (פינוקי???? נשמה את בן 23 מה עובר עלייך)
-"לא, מסכן :("
"ואם אני בא אלייך?"
-"אני לא במצב רוח לתת לך פינוקי"
"איי, לא יפה אמרת"
-"אתה קצת אנוכי כשזה מגיע לסקס, מה לעשות" (הרבה אנוכי אבל הכאבתי לו מספיק)
הרשימה נמשכת, הבנתי שגברים לא מבינים מה זה לא ושגם בני 25 יכולים להיות פתטיים (אני בת 18 מה יש לכם אני אמורה להיות הילדותית פה)
בקיצור, אני עדיין שונאת את איך שאני נראית, שונאת את עצמי שאני צריכה לעשות עכשיו בדיקה למחלות מין ובעיקר שונאת שנתתי את עצמי כל כך בקלות.
אל תשכבו עם כל דבר שזז. 
או שכן, פשוט אל תתחרטו על זה. אני יודעת שהייתי מוחקת אולי חצי מהם אם הייתי יכולה, כששואלים אותי עם כמה שכבתי אני פשוט משקרת. זה מעציב אותי שאני מרגישה מבוישת מזה. 

איך אני עושה את זה?
בדייט הראשון פרשת הכל על השולחן, אתה טס עוד חודשיים לכמעט חצי שנה,
אתה רוצה שנמשיך לצאת ולראות לאיפה זה הולך,
אבל צריך לשים את העובדות מולנו.
אתה טס עוד חודשיים לכמעט חצי שנה.
ואתה? אתה אמרת לי "מבחינתי אם יהיו רגשות שתזדיין הטיסה"
וכל החברות אומרות לי לא לפתח ציפיות, לצפות להכי גרוע ומקסימום אופתע לטובה
אבל איך אני יכולה להישאר אדישה למשפט הזה?
"אני טס נכון לכרגע".
איך אני יכולה לא לפתח ציפיות?
ואז המחשבות עולות, איך אני גורמת לך להתאהב בי בחודשיים?
אני כותבת לך כל יום? או מחכה שאתה תשלח לי הודעה? 
אני כותבת לך את כל מה שיושב לי על הלב או הופכת למאופקת ועונה לך בתשובות קצרות?
כשאנחנו יוצאים, לנשק אותך? לתת לך על ההתחלה, או אולי לחכות לדייט הרביעי? או אולי השביעי? או אולי כבר מחר?
ואיך אנחנו עושים את זה, כשאתה עובד כל יום ואני לוחמת בבסיס סגור?
ואיך אנחנו עושים את זה, כשאתה גר בירושלים ואני בכלל מפתח תקווה?
אמרתי לך אתמול שאתה צריך לכתוב לי יותר,

"אתה מבין שאם אנחנו לא מדברים באמצע שבוע זה יהיה הרבה יותר קשה לגרום לך להתאהב בי בחודשיים?"
ואתה צחקת ונישקת אותי
מה אני עושה עם זה,
שאני צריכה לגרום לך להתאהב בי בחודשיים
אבל בינתיים אני זו שמתאהבת?