כשאפילו ההורים שלך לא סופרים אותך. כשאלו שיצרו אותך, שמטרתם הביולוגית היא להגן עלייך ולשמור עלייך לא רוצים לעשות זאת,

מה זה אומר עלייך?

האם אין סיכוי שאף אחד לעולם כבר לא יאהב אותך?

כשאתה הופך למטרה להכל, כל בעיה שקורת אתה נושא באחריות מתוך כפייה.אפילו אם אינך קשור בשום דרך.

האם אתה יכול להאמין שיום אחד מישהו יבחין בך ולא כמטרה?

אני לא מפסיקה לשאול למה הוא לא פשוט נישק אותי והלך..

מה יש לאדם יפה כמותו לבקש את מספר הטלפון שלי? זה יכל להיות כל כך פשוט. כל מה שרציתי הוא אהבה זמנית. אהבה לשעה.

אתה לא רוצה להכיר אותי. מפחיד מדיי להיכנס לפה.. למה לא לקחת את ההזדמנות כשאפשרתי לך?

אבל אין מה לעשות. בוכים קצת וממשיכים הלאה. כי אפילו  מהתחתית של התחתית יש תקווה:)