אבל למה את לא מאושרת?

תהיי מאושרת!

תחייכי קצת. תהיי עצמך קצת אחרת.

מה קרה? זה בחור?

-מה? יש על הפנים שלי בחור?

-מה? באמת הבעיות שלי מתחילות ונגמרות בבחור?

אבל למה את לא עונה לי?

אולי תלכי לחברה? תדברי איתה קצת.

אכלת כבר? מה את רוצה לאכול?

-זה לא ייגמר בקרוב הא..? מה אני כאילו צריכה ממש לפתוח את הפה ולומר לה לעזוב אותי לנפשי כדי שתבין? לא מספיקים המבטים והשתיקות?

יש לי רעיון! קניתי גלידה מדהימה. יש לי גם שוקולד. אולי תספרי לי עליו קצת?

קרה משהו בינכם? את רוצה ממנו משהו?

רבתם?

-אוף זה רק מחמיר!

אולי הוא פשוט לא מתאים לך מתוקה.

אבל את חייבת להכיר את הבן של תמר. משהו משהו. חתיך ממש ולומד משפטים. אל תשאלי איזה בחור.גבוה כזה בלונדיני.

-אני באמת לא שואלת. אני גם לא מאמינה שזה מה שיש לך לומר לי כשאני באמת לא מאושרת. כשכל מה שאני צריכה הוא זמן עם עצמי.

את רוצה לפגוש אותו? אין הוא פשוט מותק של בחור. הזמנתי אותם לארוחת ערב אצלנו. בשבוע הבא.

אז רק שתדעי שאאת צריכה לחזור שישי הבא הבייתה. תסדרי את זה ככה.

-וואוו אני מריחה חוצפה מתנשאת אפילו ממנה. אמא! לכי מפה עכשיו! אני צריכה שקט כי אני לא יכולה לקבל אותו בשום מקום אחר בעולם..

-שידוכים? בפעם אחרת בבקשה.

טוב מתוקה אני הולכת להכין עוגה. תרדי,תשבי איתנו קצת, את לא בבית המון זמן,תני לנו לראות אותך, לשמוע,להרגיש אותך.

אה ואל תשכחי לסדר את החדר! הוא מהפכה! ואת הארון.. ותעשי עם הכלב סיבוב ובדרך תזרקי זבל.

"טוב אמא"

-ידעתי.זה פשוט מעולם לא השתנה.