.

אחרי תקופה של קווים ישרים, אופקים, מעגליות, משמעות וזריחות - 

יש את הרגע הזה שבו אני מבינה

שהכל היה לא יותר ולא פחות מ - 

אשליה אופטית. 

אני חושבת שהעובדה שאני יודעת שתמיד הוא מתפוגג, הופכת את גם העדן להיות לא יותר מקור-המצרף, 

מהמקום שבו אני רק ממתינה 

להתנפצות הבאה של הגלים

שיסחפו אותי לאיזה ים של טירוף. 

אם רק... אם רק לפחות היה פה טירוף...