| 2/2010
עיינים 3
לא הפסקתי לחשוב עליו כל היום. על הנשיקה.
היה לי כל כך כיף איתו.
הוא גרם לי להרגיש טוב. להרגיש שאני עצמי. ולא מישו אחר, מתחזה.
כשהגיע הערב הוצאתי את המספר שלו מהכיס, וחייגתי. הלב שלי פעם , הייתי מאוהבת בו לגמרי. הוא שבה אותי.
" הלו?! " נשמע קולו הרך. התגעגעתי עליו.
"היי.. זאת דניאל.." מלמלתי, זה לא היה קל.
" דניאל!! מה שלומך?! " אמר בשמחה, שמחתי שהוא שמח.
"סבבה.. מה איתך?! " חייכתי לעצמי.
" מתגעגע," אמר קולו המרגיע, דמעות של התרגשות עלו בעייני.
"גם אני.. " מלמלתי, רציתי להגיד לו שניפגש, אבל זה לא נהוג שבחורה מזמינה גבר לצאת.
"בואי ניפגש," אמר כיאלו קרא את מחשבתי.
" מחר?!" קפצתי על המציאה..
" כן. אני אבוא לאסוף אותך." שמעתי חיוך.
נפרדנו ונתקתי. חייכתי, וחיבקתי את הטלפון.
לילי.. לילי..
כמה חבל שאנחנו לא לבד בחדר.. כל החברים פה. ישבתי בשקט והבטתי לעברה, היא צחקה עם כמה גברים אחרים, מכוערים. התפללתי לאלוקים שישלח לי גאולה, היה לי כל כך כואב לקנא.
הטלפון צלצל, כולם שתקו פתאום והביטו ישר אלי, מי כבר יכול להתקשר?! המספר היה לא מזוהה,
" הלו?! " שאלתי.
" היי.. זאת דניאל.. " היא מלמלה, אלוקים שלח לי גאולה, הסתכלתי על לילי, היא הביטה בפניי, מחייכת. כלום הביטו בי, אבל היא הייתי הכי חשובה.
" דניאל! מה שלומך?!" חייכתי, ראיתי שהחיוך שלה יורד. חיוכי התרחב, היא חושבת שיש לי משהיא חדשה. היא חושבת שהתגברתי אלייה. היא מקנאה!
" סבבה.. מה איתך?!" שמעתי חיוך גם בקולה של דניאל.
" מתגעגע.." אמרתי, לילי יצאה מהחדר. נמנעת מלהביט בעייני .
" גם אני.." אמרה דניאל.
" בואי ניפגש.. " כבר לא היה איכפת לי מה אני אומר. לילי שמעה שיש לי משהיא חדשה.
" מחר?!" שאלה דניאל. לא היה איכפת לי. שיהיה מחר. ואני יגרום גם ללילי להיות שם! אני לא יודע איך, אבל לילי תיהיה שם!
"אני אבוא לאסוף אותך . " אמרתי.
כול הבנים טפחו על גבי כאשר נתקתי את השיחה, ושאלו מי זאת דניאל, ואיך השגתי אותה, הייתי בעננים.
| |
פרק 2- אני חושבת שיצא טוב .. תגיבוו בבקשה ! =]
תתקשרי, " אמר והביט בי בעייניו האפורות ששבו את ליבי. ידעתי שלא אשכח את המבט הזה שלו.
"אם יהיה לי זמן.. " מלמלתי, תמיד היה לי כל כך קל עם בנים, אבל הפעם זה היה משו מיוחד יותר , שונה.
הוא חייך אליי, ראיתי בעיניו האפורות מעט עצב מהסיפור שסיפר לי על הוריו, אביו היה בכלא בגלל שרצח את אימו. עכשיו הוא גר במשפחה טובה שהסכימה לאמץ אותו.
חייכתי אליו בחזרה, מנסה לעודד אותו. אני חושבת שזה הצליח, כי חיוכו התרחב.
כשבכיתי בגלל סיפורו הכואב הוא אמר שאני לא צריכה לבכות, וזה לא אשמת אף אחד חוץ מההורים הדפוקים שלו.
הבוקר התחיל לעלות, " את צריכה ללכת," הוא לחש לתוך אוזני, היה לו את הריח האהוב אלי, ריח קינמון ואבקת פרחים.
הוא נישק את לחיי, ועבר לשפתיים לאט ובעדינות. אני לא יודעת למה, אבל הנשיקה שלו הייתה שונה מאצל אחרים. עדינה יותר. אהבתי את זה.
"תתקשרי" אמרתי לה. ידעתי שם הביט בעיניה, היא תיהיה שלי. תמיד אמרו לי שעיניי שובות ללבות.
" אם יהיה לי זמן.." היא מלמלה, לא מצליחה להסיר את עייניה התכולות.
חייכתי אליה. חיוך כואב. ידעתי שאחרי הסיפור שהמצאתי לה על ההורים שלי, היא תיהיה שלי ואני אוכל לגרום ללילי לקנא. וככה לילי תחזור אליי. זה לא יפה לנצל, אבל הייתי חייב. אחרי שניצלו אותי, אני אנצל אנשים אחרים ! לא הייתה לי ברירה , לא יכולתי לחיות בלעדיי לילי
דניאל הייתה שלי וידעתי את זה. היא הייתה לגמרי שלי.
הבוקר התחיל לעלות , " את צריכה ללכת." לחשתי לתוך האוזן שלה.
הרגשתי את נשמותיה על גופי, וידעתי שהגיע הזמן. אפילו שהכרנו רק לילה, היא כבר הייתה ביידים שלי, ואין לה שום סיבה להתנגד. נישקתי בעדינות את לחייה, ועברתי לאט לשפתייה האדומות.
היה כיף לנשק אותה. אבל ידעתי שאני מתגעגע ללילי הרבה יותר. באותה השניה שנשקתי אותה, ראיתי בעיניי רק את לילי .
| |
פוסט 1 =] נראלי שיצא נחמד.. =]
הוא לא אמיתי.
זה לא הגיוני שזה הוא.
הוא נראה בדיוק כמו שתיד חלמתי עליו. כמו האיש של חיי.
אבל חשבתי, שכמו שהיה עם כולם, זה לא יצליח- האהבה.
אני בן אדם שלא צריך שיהיה לו אהבה בחיים. לא מגיע לי, אני פשוט בוגדת מגעילה.
רציתי אותו, אבל פחדתי עליו. פחדתי לשבור את ליבו, או שהוא ישבור את ליבי, מה שלא היה סיכיו שיקרא, כי אני מספיקה לבגוד בהם יותר מידי מהר.
" שלום. " הוא אמר לי .חייכתי במבוכה והמשכתי ללכת.
הוא הלך אחרי, אוסף את פיסות ליבי, שנשבר, ולא היה אפשר לתקנו כל כך מהר, ובקלות .
" למה את לא מדברת? " הוא שאל .
היינו רק שנינו ברחוב החשוך והקר. רציתי שהוא יחמם אותי, את ליבי. ישמור אלי. אבל לא רציתי לפגוע בו, ולכן המשכתי ללכת.
" אני לא יעשה לך כלום. אני נראה לך אחד כזה?" הוא שאל בחיוך מרגיע.
" לא.. אבל.. " גמגמתי. הרגשתי את שערי מתנופף ברוח.
הוא הביט לתוך עייני, עייניו האפורות צללו לתוכי. ומשכו אותי פנימה. שכחתי מהכול,
"אני דניאל." אמרתי וישר התחרטתי. אני אפגע בו בסוף, הזכרתי לעצמי, המשכתי ללכת .
הוא חייך " ואני דור." הוא התאים את קצב צעדיו לצעדיי.
החלטתי שהפעם אני לא אפגע בו. אני לא אפגע באף אחד יותר נמאס לי.
וככה המשכנו ללכת יד ביד.
היא הייתה יפה ביותר. ראיתי אותה מרחוק. הולכת ככה לבדה בשביל חשוך וקר.
רציתי אותה.
" שלום," אמרתי לה כשהתקרבה אלי.
היא הביטה בי, חייכה, והמשיכה ללכת. אני מכיר בנות שמשחקות קשות להשגה. צריך להמשיך לדבר איתן.
המשכתי ללכת אחרייה.
" למה את לא מדברת ?!" שאלתי, אולי הפעם זה ילך. ידעתי שאני רוצה רק משו קטן. אני לא רוצה משו רציני.
אולי היא גם תעזור לי להתגבר על החברה הקודמות שלי. או שתגרום לילי, הבחורה הכי יפה בעולם, לעיניי לפחות, .
לקנא.
" אני לא יעשה לך כלום, אני נראה לך אחד כזה?! " אמרתי וניסיתי לחייך.
" לא.. אבל.. " היא גמגמה. הסתכלתי לתוך עיינה הרכות, הם היו מדהימות. תכולות מהממות. הרגשתי שהיא שלי בכול ליבה.
" אני דניאל. " היא אמרה. שמחתי שהיא התחילה לזרום. חייכתי .
" ואני דור." אנרתי, היא התחילה ללכת. התחלתי לצעוד ככה לצידה.
וככה המשכנו הלכנו יד ביד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: