חסרי רגשות,חסרי לב,זונות.
זה מה שיש לי להגיד לכם (וזה מה שאתם בעצם) - לכל אלה שפוגעים בי פעם אחרי פעם.
ועד שמשתפר קצת המצב רוח? תמיד יהיה את האחד שיבוא ויהרוס אותו מחדש.
אז הפעם זה היה אח שלי שכמובן איך לא.. לא יכל לפספס את ההזדמנות ולפגוע.
4 שעות אני מבקשת ממנו את המחשב שלי וכל פעם 'עוד מעט..' ,
עד שוואלה נשבר לי ואמרתי לו שיביא לי עכשיו ומה הוא עשה? 'קחי' אבל לא וויתר על איום חביב שהוא ינתק לי את האינטרנט
וסבבה נגיד זה.. אני אשים סיסמא או משהו למחשב.
הלכתי שניה מהסלון אני חוזרת ושואלים אותי 'את עשית את הבלאגן שם?' ואמרתי כמובן שלא וישר הסתכלו בפרצוף חושד.
ישר הלכתי משם כי כל-כך צפוי שהם חושבים שזאת אני. כרגיל.
וכל זה לא חדש.. הרי מהאנשים האלו שאמורים להיות "משפחה" אני לא מצפה כלום.
אבל מחברות דווקא כן.
כן אני מצפה לעידוד לתמיכה.. מותר לי לצפות.
במקום זה הן טורחות להגיד לי שיעיפו אותי מביה"ס.
וואלה נכון אתן אומרות לי את האמת ואת הצעד הבא שינקטו נגדי שם..
לפחות מילה טובה תזרקו, תשאלו..תתעניינו זה פאקינג לא עולה כסף.
ואני לא מדברת אל כולן כמובן.
תמיד יש את אלו שכן מקשיבות ומנסות לעשות כל מה שהן יכולות רק כדי שאני ארגיש טוב.
אז תודה 3> ומגיע לכן הרבה יותר מזה.
ואני בטוחה שאתן יודעות שאני מתכוונת אליכן.
אז היום לא היה לי בכלל מצב רוח,
נשארתי בבית.
כל היום חשבתי על הפאקינג 'מארב' שדודה שלי ואמא שלי עשו נגדי שלשום.
מצד אחד זה מבדר כמה שהן מנסות בדרכים מאוד נחמדות לגרום ל'שלום' בבית..
מצד שני.. מה שעברתי באותו יום לא היה מבדר בכלל.
כל פעם מחדש אני חושבת מה לעשות ואני לא מגיעה לקצה של כיוון.
והזמן עובר וכלום לא משתנה..
ועזבו את זה שאני בתאדם של שינויים.
דברים צריכים להשתנות בבית הזה.
השאלה היא איך.
לילה טוב.