עברה עליי תקופה ממש רעה, ממש ממש רעה, האידיוט שהייתי איתו, נפרד ממני, ואז ניסה 'להשיג' אותי חזרה בעל כורחי בערך, הטריד, הציק, הייתי ממש קרובה ללהתקשר למשטרה ולהוציא נגדו צו הרחקה, לא הייתי רחוקה מזה בכלל. הבן אדם הדפוק הזה אמר לי דברים כל כך קשים, כל כך חמורים, יענו קילל אותי במלוא מובן המילה, וירד למקומות כל כך נמוכים שבאמת היה לי קשה להאמין. הוא חתך את מה שהיה ביננו בצורה כל כך גסה ומלוכלכת שזה כביכול עזר לזה, עזר לי באמת להיות שלמה עם זה. אם בן אדם מדבר אלי כמו שהוא מדבר הוא באמת לא שווה שאני אכאב על המצב. אבל כואב לי שזה המצב, שגבר שהייתי איתו מדבר אליי ככה, מתייחס אליי כמו אל שק איגרוף, כל פעם שהוא לא קיבל את התשובה שהוא רצה הוא פשוט פתח עליי M-16 עם נצרה על אוטומט ופירק עליי מחסניות אחת אחרי השניה.. אני עדיין המומה מזה שלא שזלתי דמעה על זה כלל וכלל. נכון שהוא לא שווה שאני אדמע ואכאב ואבכה עליו, אבל פאק, נסתמו לי המפלים של העיניים.
בכל אופן, אני עכשיו באפטר שוק, נפלה עליי עכשיו תקופה שחורה, אני פשוט מרגישה לבד, אני מפחדת להפגע, מפחדת להפתח, מפחדת לנסות... אני פשוט מפחדת וחרדה לכל דבר.
אני שוב במעגל הזה של להרגיש לא שייכת, ואם אני נמצאת בקבוצה של אנשים ואני פתאום מדוכדכת אז אני כאילו לא רוצה להפיל את עצמי על אנשים, לא רוצה להפיל את השחור שלי על אחרים, כאילו לא להרוס להם את המסיבה...
ווואלה חרא
חרא לי מאוד
אני לא לבד
אבל שוב מרגישה ממש בודדה
ואני לא רוצה להתחיל את השנת לימודים הזו שוב על פרצוף תחת כל הזמן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
