"  "את בטוחה שאת מוכנה לזה, ילדה ? "

- "."

עד עכשיו התרגלתי לרכיבה חובבנית, בין אם בדרסאג' לבין קפיצות, גם לבד וגם עם פארטנר.

אבל זה היה חובבני, זה לא היה משהו רציני. כמו אימונים כאלה, למה שהולך לבוא אחרכך.

השאיפה שלי, ובעצם של כל רוכב, להצליח לסיים את מסלול הקפיצות, ברכיבת זוגות, בצורה הכי טובה שיש.

אם לומר את האמת, אף פעם לא באמת חשבתי על המסלול הזה. אף פעם לא באמת שאפתי אליו.

אבל ככל שעבר יותר זמן ללימודי הרכיבה שלי,יותר ויותר רוכבים התקרבו לזה,

דיברו על זה, התחילו לנסות להכנס לזה

התחילו לנסות למצוא את הפארטנרים שלהם.

הבעיה בכל הסיפור, היא שברגע שנרשמת למסלול עם רוכב נוסף, אתם פארטנרים לאורך כל המסלול.מזכיר קצת נישואין, לא ?

כל האימונים, כל התחרויות עד אליו, כל ההכנות

כל הטיולים, השנים של העבודת צוות

הכל חייב לבוא עם פארטנר אחד מסויים. אם אתם בוחרים להחליף פארטנר, מסיבה זו או אחרת,אתם חייבים להתחיל הכל מחדש.

את כל האימונים, לגשת לתחרויות מחדש, לעבור את אותם הטיולים מחדש.. מה שנשאר לכם זה הניסיון.

אבל זה שנים של עבודה. שנים על גבי שנים.

בגלל זה יש חשיבות גדולה כל כך לבחירת הפארטנר.

רוכבים מעדיפים שלא להתחיל מחדש את כל המסלולים, כי ברגע שעברתם את רמת הקושי, ולמדתם משהו חדש,

כמו גם בכל דבר אחר, זה דיי מבאס להתחיל מההתחלה, מהבסיס.

בזמן בחירת הפארטנר נבדקים כל מיני דברים , מצד שני הרוכבים.

השליטה של הרוכב על הסוס, הקשר שלו לסוס שלו, היחס בינהם.

סגנון הרכיבה, אילו צדדים חזקים יותר וחלשים יותר, אילו תכומים משותפים יש לשניכם.

בזמן המסלול, הפארטנרים צריכים להיות בשיתוף פעולה מדוייק, צריכים להתייחס אחד לשני כמו שכל רוכב מתייחס לסוס שלו.

צריכים להפוך לאחד.

בשבילי, בנתיים הכל זה אימונים.

אימונים, ללמוד את הבסיס של הבסיסים,

להכיר את הסוס וללמוד להשתתף איתו ולהרגיש אותו, בצורה שתוכל לגרום לשיתוף פעולה מושלם בתחרויות ביניים והלאה.

הרוכב האחרון שרכבתי איתו במסלולי קפיצות, היה האחד שסיפר לי בצורה ברורה על המסלול.

אני זוכרת איך אחרי כל רכיבה שלנו, היו לנו את השיחות ליד השוקת,

בזמן רחצת הסוסים, סירוקם ובכלל.

שיחות ארוכות בהן סיפר לי על השאיפה שלו להגעה למסלול..

ואז, זה קרה.

הוא עבר לשלב הבא, שלב יותר מתקדם, יותר מנוסה,

והתחיל בחיפושים אחר הפארטנר שלו.

ואני נשארתי עדיין בשלב שלפני.

זה לא כי הרכיבה שלי פחות טובה,

זה כי אני עדיין לא רוכבת מספיק שנים, ויש כל מיני דברים שלא למדתי עדיין מהבסיס.

אך משום מה, מאז יש לי את ההרגשה המוזרה הזו, שכאילו מצפים ממני כבר עכשיו להתחיל בזה

כבר עכשיו להתחיל לחפש פארטנר בשביל שאני אוכל להתחיל להתאמן לקראת המסלול כמה שיותר מהר.

או  שזה רק ההרגשה שלי ?

כולם מסביב משקיעים בזה כל כך הרבה, רק כדי לקבל את הכבוד, שהילדים שלהם הצליחו לסיים את המסלול.

כל כך הרבה הולך לזה..

ויום בהיר אחד,  הורי באו ושאלו אותי אם אני רוצה לגשת בעתיד למסלול

אם אני רוצה להמשיך בזה, באמת.

אמרתי להם שאני צריכה לחשוב על זה.. צריכה זמן בשביל להחליט.

כמובן שהמשכתי להתאמן, אני נהנת מזה, אין סיבה להפסיק.

בזמן האימונים, התחלתי לשים לב יותר לרוכבים השונים,

לכל הקריטריונים שצייני למעלה.

אני לא רוכבת מספיק זמן בשביל להתחיל לחפש את הפארטנר,

אבל אני יכולה להתחיל להתאמן ברכיבת זוגות בצורה יותר חזקה.

אבל ברגע שאני אתחיל באימונים, אנשים ידעו שאני שואפת למסלול.

ואני ? אני עוד לא החלטתי.

בנתיים, מגיעים רוכבים שונים, ומבקשים ממני מספר רכיבות מבחן,

בודקים אם אני יכולה להיות פארטנרית מתאימה.  "

החלום נגמר בזה שאחד הרוכבים הגיע אלי, והציע לי להתחיל אימוני קפיצות.

כניראה עברתי אצלו את המבחן הראשוני.

אבל משהו לא נכון, כניראה אני לא מספיק מנוסה באמת כדי לזהות את הפארטנר עדיין.

והתעוררתי עם השאלה, של אם כדאי להתחיל אימוני קפיצות עם רוכב אחד,

גם אם יכול להיות שבסופו של דבר הוא לא יהיה האחד שיגש איתי למסלול.

חלום של מלפני כמה ימים שאמרתי לעצמי שאני רוצה להעלות (:

זה מגניב כמה מציאות יש בחלום, וכמה דימיון יכול להשתלב ובאותו הרגע להשמע כל כך הגיוני...