יש לי את פרפורי הבטן של המבחנים, הלחץ ומעט חרדה מכמה שאני לא יודעת כלום ולא מוכנה בשיט. אבל מעל כל זה, עוטפת עננה של שקט נפשי. הגעתי לשלב שבו אני מרוצה, מרוצה מבעלי האוהב, מכמה שטוב לנו ביחד וכיף בלתי נדלה. כמה שאני אוהבת אותו ומרוצה מההצלחה שלו ומהחכמה המדהימה שלו. מרוצה מהעשרה שקיבלתי בקורס המייגע הזה שכמה שהוא היה נוראי הוא היה הקורס הכי מועיל שהיה לי עד עכשיו בתואר. מרוצה מהעבודה ומהעובדה שמעריכים אותי שם ושאני מסוגלת להתבלט שם לטובה. אני שמחה שאני מדברת הרבה עם ההורים ושיש לנו כל כך הרבה במשותף באהבה שלנו לחיים. צוחקים ונהנים כשנזכרים בחוויות המשותפות מהטיסה המדהימה שהייתה לנו, נהנים לתכנן חוויות עתידיות יחד. שמחה בשביל אחי שמתחתן וכל כך מצליח עם הסטארטאפ שלו. מרוצה מהחתול ה"יפה והמפואר" כדבריו של הווטרינר, שרמת המתיקות שלו מרקיעת שחקים. אני מרוצה שהתקרבתי יותר לחברות שלי ואני פוגשת אותן לא מעט. באמת שזה מוסיף כל כך הרבה אושר בחיים וזה כיף. אני רוצה לעבוד על זה יותר.
אז המצב טוב, וכשרגוע ונעים אני בטוחה שזאת קרקע טובה להצלחה במבחנים כי שקט נפשי זה ממש חשוב.
אני חייבת להצליח ללמוד טוב.
זה מפחיד אותי מאוד.
אני חושבת שמעל כל מה שהזכרתי קודם הדבר שהכי מרגיע אותי ומנחם אותי זה העובדה שעוד מעט, ממש אפשר להרגיש את זה בקצות האצבעות, להריח את הריח המדהים שלו, החופש שלי מהתואר הזה מגיע. שחרור מהדבר שהסב לי כל כך כאב ותסכול במשך כל כך הרבה זמן עומד להיגמר. יבוא יום והסופ"ש שלי יהיה כל כך חופשי. זה יהיה מדהים. כל כך מדהים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
