היא רוצה וניל! תנו לה וניל!

בוהה בתרגילים, תשובות של מישהו אחר, לא מובנות. אין כוח פשוט אין. מה עושים? איך דוחפים קדימה?

צריכה שמישהו ישב עלי ללמוד, יכריח אותי לחשוב לשם שינוי. הלימודים קשים, אבל בעיקר קשים לעצלנים. למי שכבר תמו כל המוטיבציה הפנימית. 

כל פעם אני משכנעת את עצמי להתחיל, לחשוב! אבל אז אין לי מושג באיזה כיוון לפעול. ושוב אני חוזרת להציץ בפלאפון בפייסבוק. המקום הכי מיותר על פני אדמות. מספיק כבר. איך יוצאים מזה? איך מבינים את מידת ההשלכה שיש לעצלנות הזו, מחלחלים את זה פנימה בשביל שהמח יבין? כמה ניגודיות קיימת בי עכשיו. 

יאללה אני מוכנה לעבודה.

קדימה לחרוש!