טוב , אני מניחה שלזה כ"כ חיכיתי ...
למזג אוויר שמתאר את מה שהולך לי בפנים
וזה מרגיש טוב , זה מרגיש .
אני לא רואה את עצמי בתור מישהי שמדחיקה דברים , אבל דווקא את הדבר הזה אני מדחיקה , דווקא את הדבר שלא כדאי לי להדחיק .
אני לא מדברת על זה עם אפחד , אני לא מדברת על זה אפילו עם עצמי ... כאילו זה לא קיים .
אבל זה קיים .
והסערה בחוץ משום מה מזכירה לי את זה נורא , כל הברקים והרעמים האלה , כל הטבע הזה ... הרי זה לא אשמתי .. זה הטבע שלי
לפחות אני מתרצת לעצמי שזה לא אשמתי כל פעם שאני עושה מעשה טיפשי שלא חשבתי פעמיים לפניי שעשיתי אותו .
וכולנו אוהבים את השקט הזה , את הרגעים האלה שאנחנו שמים שירים טובים כשבחוץ כאוס ודווקא אז להרגיש שלמות של רוגע . שקט מוחשי כ"כ .
אני נורא מאמינה בעצמי עכשיו . זה בטח יעבור עוד מעט , אבל ממש עכשיו יש לי מעין התגלות פנימית שרומזת לי על העתיד שלי ועל כמה שהוא הולך להיות סוער .
ושאני אצליח למרות הכל ... זה יהיה המוטו שלי .. למרות הכל , כנגד כל הסיכויים .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
