And now i see the world through diamond eyes.

מאוכזבת.

כועסת.

אבל אני לא יכולה לתת לזה להרוס לי את היום,

אין סיכוי.

והיה לי כל כך מדהים היום,

וכל כך חבל לי עכשיו.

הייתי ביום הראשון של קורס מדריכים, פגשתי אנשים חדשים, צחקתי, נהניתי, הכרתי.

איך שדבר אחד פצפון

יכול לתת לי הרגשה כזאת?

כי זה לאו דווקא המעשה.

זה העיקרון שמאחוריו.

זה לא מה שנעשה.

זה למה הדבר הזה נעשה.

והלמה הזה פגע בי

והוא בא מכיוון שלא הייתי מאמינה

ולא הייתי רוצה

שהוא יבוא ממנו.

ועכשיו אני כולי מרגישה חרא.

לגמרי חרא.

ואני לא מאמינה

שזה קורה לי

ודווקא היום.

כשעוד היה לי מצברוח טוב.

כשעוד הייתי בטוחה ששום דבר לא יכול להיהרס.

כשעוד חשבתי שהכל הולך לי מעולה,

כשהיום הזה עוד נראה לי מאושר.

וזה הכל ביחד.

זה כעס

זו אכזבה

זה עצב

זו פליאה.

זה,

כנראה,

מה שקורה בימים שמתחילים טוב.