הרבה מחשבות פילוסופיות (או אם תעדיפו, פלצניות, this is me ^^") חצו את המוח שלי בזמן האחרון, מחשבות שלא באמת מעניינות אף אחד. כמו למה אני אוהבת את ברייקינג בנג'מין (אחרי שחברה כמעט סקלה אותי לא נראלי שאני אכתוב את זה כאן XD), למה לא אכפת לי שמידת החזיה שלי היא לא C (ולא נראלי שתהיה), למה הפסקתי לקנא לו, או למה החיבור שלי למוזיקה לא התחיל מוקדם יותר.
לפעמים לא טוב לי להיות כזאת. בנאדם חכם אמר לי לא מזמן, "נעה, את חושבת יותר מדי". בימים טובים פחות המחשבות המוגזמות שלי הורגות אותי, כי בתור אחת שרוב הזמן רואה את התמונה הכוללת המחשבות האלה נוטות לריאליזם פסימי מדי. בזמנים טובים יותר אני סתם אופטימית, אנשים שרגילים אליי כבר לא יוכלו להעיד על כמות הפעמים שהמשפט "הכל אפשרי אם רק רוצים D:" הופיע בשיחה.
כזאת אני, מעצבנת.
אם אני אקום יום אחד ואגלה שאני לבד, לגמרי לבד, לא נראלי שאני אתפלא XD
אגב, הייתי חייבת, לגבי ברייקינג בנג'מין- יש להם שירים עוצמתיים כאלה, מלחמות בין הדמות לבין עצמה או בין הדמות לסביבה, מה שעל פניו לא קורה אצלי ביומיום אבל תמיד מתרחש עמוק בפנים ._____.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mishehi.