And now i see the world through diamond eyes.

אני חייבת לעשות כמה שינויים בבלוג הזה.

כמה שינויים בחיים שלי.

קיבינימט נטוש פה לגמרי... כמה שהבלוג הזה דומה לי. לא במראה, באופי. יש פה דברים כל כך ישנים שנראלי שאני פשוט אמחק, למרות שקשה לי למחוק או לזרוק דברים, גם אם הם ממש לא נחוצים או מועילים לשום דבר.
אני אפילו לא יודעת למה אני פה, יש לי צורך מוזר כרגע להראות. עוד כמה דקות או אפילו שניות מעכשיו, אני אהיה בפוסטים החדשים. חמש דקות של תהילה? 
איזה משעממת אני

כנראה שתמיד הייתי כזו